נדמה לעיתים שאנחנו מוכי היסטריה, לפחות חלק מאיתנו. שלשום, כנראה בגלל ריב פנימי בין הארגונים בעזה, נורו לעבר ישראל כמה רקטות שלא גרמו שום נזק מלבד בהלה רגעית, חמאס הבהיר שאין זה מעשה ידיו וככל הנראה עצר את היורים. צה"ל הגיב באותו אופן, בהפצצה שלא גרמה ככל הנראה שום נזקים בעזה.
ועתה, בעקבות הירי הבודד, מעניין היה לשמוע את זעקות השבר והקריאה לעוד מבצע של צה"ל שבו...מה? נכבוש את כל רצועת עזה וניקח אחריות על שני מיליון פלשתינים כדי למנוע ירי של פעם בשנה בלא שיש ממנו איזה נזק? או שאולי נהרוג עוד אלפיים פלשתינים בלא לכבוש את עזה, כדי לחזור שוב לאותה נקודה בדיוק בעוד שנתיים? אלה דברים חסרי אחריות, חסרי קשר למציאות של עזה, שלנו ושל העולם.
למדינת ישראל יש המון כוח, אולי הכי הרבה כוח בכל המזרח התיכון הגדול, אבל כדאי לזכור שלבעלי הכוח מוטב שיהיה גם שכל, ומותר להשתמש בו. האם בכל פעם שיורים עלינו כמה רקטות צריך להשתמש בכול הכוח שיש לנו, או אפילו ברובו? האם לא עדיף לרמוז על הפעלת הכוח הזה ועל הפוטנציאל הגלום שבו, באמצעות פעולה ללא נפגעים לצד השני, ולהביא לכך שמישהו אחר יעשה את העבודה? למשל שחמאס יעצור את אלה שירו. האם כתגובה לירי שמקורו בפלג של ארגון בעזה נכון להיכנס לעוד עימות עם כל העולם בגין תגובה לא מידתית?
נכון שיש פתרון מוחלט לאיום מעזה: לכבוש את הרצועה, ואחרי כחצי שנה של קרבות לניקוי הרצועה מכל כלי הנשק והמחבלים שום רקטה לא תיירה ושום מנהרה לא תיחפר. השאלה היא האם שווה לשלם את המחיר בחיי אדם ובנטל הכלכלי שיוטל על ישראל כבעלת הבית על עזה ההרוסה? כל שאר המבצעים המוצעים, במילים כלליות, וככל הנראה ללא מחשבה מעמיקה על משמעותם, הם בעלי תועלת חלקית. לאחריהם, בתום כמה חודשים או כמה שנים, יחזירו לעצמם הארגונים בעזה את יכולת הפעולה המוגבלת וייערכו לסבב נוסף.
עד כה ישראל ניצלה את זמני ההפוגה בין המבצעים החלקיים הללו טוב מחמאס, כך יכולנו להכות בו במבצע האחרון עם נזקים קטנים למדינת ישראל. גילינו ב"צוק איתן", בקיץ לפני שנה, את נקודת החולשה שיש בכל הקשור בנושא הטיפול במנהרות, וצריך לקוות שגם עם האיום הזה יתמודד צה"ל טוב יותר בסבב הבא. אבל ברוב המקרים האינטרס הברור של ישראל הוא לדחות את הסבב הבא ככל שניתן, כי המציאות מוכיחה שעם ישראל מרוויח מתקופות השקט הללו, גם אם נורים פעם בשנה כמה רקטות, הרבה יותר משכניו בעזה.
לחזקים מותר להתאפק. ובלבד שכאשר תסתיים תקופת האיפוק, התגובה תהיה בעוצמה גדולה ביותר, כדי להזכיר לסביבה מי באמת הוא בעל הכוח באזור, ולדחות בכך את האירוע הבא, שגם הוא יגיע ככל הנראה.
לכן אנא, גם כשיש ירי מעצבן מעזה, כדאי להגיב בלי התלהמות, עם הרבה סבלנות ועורמה, ובה בעת להשקיע בשיפור מתמיד של היכולות שלנו, כדי להשתמש בכוח אפקטיבי יותר בעת שבקור רוח יוחלט על כך באחד הימים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו