עוד לא חלפו שמונה ימי עבודה מאז הושבעה הממשלה החדשה, ונראה כאילו אנחנו כבר באמצע הקדנציה, לפחות. מהיום הראשון להשבעתה נשמעו מהאופוזיציה הטחות האשמה על "כישלון", לפני שהחלו השרים לקדם תוכנית אחת.
התנהלותה המביכה של האופוזיציה החלה עוד לפני הקמת הממשלה, כשיו"ר המחנה הציוני, יצחק הרצוג, טען כי "נתניהו נכשל בהרכבת הממשלה, ולכן יש לקיים בחירות חוזרות". טענה זו העידה כי להרצוג ולחבריו לא באמת אכפת מהוצאות הממשלה - היוצאות מכיסי האזרחים - אלא מהכיסאות. לא הצלחנו בבחירות? לא נורא, נלך לסיבוב נוסף.
מעבר לכך, ברור לכל בר דעת כי גם אם הרצוג היה זוכה למנדט מהעם ומנסה להרכיב ממשלה, הרי היה זקוק לרוב המפלגות שנמצאות כעת בממשלה הנוכחית - והן בוודאי לא היו מסתפקות בפחות ממה שדרשו ממפלגת הליכוד ומהעומד בראשה. זאת בלי להזכיר את הניסיון להציע למפלגות החרדיות שלמונים ותופינים בעבור הפלת הממשלה הקודמת ובעבור חבירתן למחנה השמאל.
מופע הבלהות של האופוזיציה נמשך גם בערב החגיגי של השבעת הממשלה, כשחברי הכנסת השונים מהאופוזיציה הפריעו בבוטות לדברי ראש הממשלה בנימין נתניהו. הרצוג עצמו נאם לאחר מכן והגיב לנאום המפויס של ראש הממשלה בנאום עוין ומפלג, תוך כדי שהוא מאשים אותו ב"קניית שלטון בשקר", במה שנראה כמפגן של אי קבלת ההכרעה הדמוקרטית ורצון העם. זולת האשמה בזיופי בחירות, היו בנאומו התוקפני והמתנשא כל טרוניה אפשרית על תוצאות הבחירות.
אפילו השבוע, לאחר שגלעד ארדן הושבע לשר לביטחון הפנים, לעניינים אסטרטגיים ולהסברה, מצאו לנכון באופוזיציה לכלות את זמנם בתקיפת הממשלה בעניינים טריוויאליים לחלוטין. "זו פארסה בלתי מתקבלת על הדעת", טענה יו"ר מרצ זהבה גלאון על המינוי, והחרה־החזיק אחריה ח"כ מיקי רוזנטל (המחנה הציוני), שספק שאל־ספק הטיח: "איך הדברים האלה קורים במשמרת שלכם?" משל השבעת שרים מאוחרת היא מאורע שקורה לראשונה בהיסטוריה, דווקא במקרה של הממשלה הנוכחית.
שיא הצביעות הגיע מכיוון הרצוג, שטען כי מינוי ארדן לשר המחזיק בשלושה תיקים הוא "בדיחה עצובה", "מסחרה עלובה" ו"מופע של כיסאות מוסיקליים". הרצוג רק שכח לספר כי בשנת 2007, כחלק מהשתתפות מפלגת העבודה בממשלת אולמרט, הוא מונה לשר הרווחה והשירותים החברתיים, השר לענייני תפוצות, חברה ומאבק באנטישמיות והשר הממונה לרשות השידור. לנוכח הביקורת החריפה על מינוי ארדן, מעניין מאוד לשמוע מה יש להרצוג של היום לומר על הרצוג של אז.
לאחר הבחירות טענו בשמאל כי הם מתכוונים להיות "אופוזיציה לוחמת". אך ככל שחולפים הימים, כך נראה שהאופוזיציה בוחרת במסלול פופוליסטי של תקיפת נושאים אזוטריים וחסרי כל השפעה עבור הציבור בישראל. אופוזיציה "לוחמת" אין משמעותה נקיטת התנגדות מוכנית נגד כל מהלך שהממשלה מבצעת, ואפשר בהחלט גם לשמש אופוזיציה אחראית, שטובת אזרחי המדינה עומדת מול עיניה ולא טובת הכיסאות והכותרות בעיתון. לדאבון הלב, במקום להתמודד באומץ על ענייני מהות, בוחרים בשמאל להיטפל לנושאים שוליים ולהתעסק בפוילעשטיקים.
