חייו של אריאל רוניס הסתיימו בפייסבוק. אי אפשר לתאר את הדברים אחרת. הפוסט שהעלתה תושבת ישראל ממוצא אפרו־אמריקני, שבו האשימה את מי שהיה מנהל לשכת האוכלוסין בת"א בגזענות כלפיה ושזכה לאלפי שיתופים, היה עבורו סוף הדרך ובעטיו שם קץ לחייו.
הפוסט הפוגעני כנגד רוניס מצטרף לעוד מקרים רבים אחרים, שהסתיימו בדרך פחות טרגית. המשותף לכל הפעולות האלה הוא שם הכותרת שקיבלו: שיימינג ברשת, או בעברית: ביוש בפומבי. מאחורי שם התואר הזה מסתתרת פעולת חשיפת שמו של אדם ברשת במטרה ללעוג לו, להגחיך אותו או להעלות לדיון מעשה או התנהגות הקשורים אליו תוך שימוש ברשתות חברתיות, בעיקר בפייסבוק ובקבוצות ווטסאפ, או במטרה להוקיע התנהגויות הנחשבות לפסולות.
אין זה חדש שהאירועים ברשתות החברתיות מתרחשים במהירות. אדם מפרסם סטטוס, תמונה או סרטון, אנשים אחרים משתפים בזה את חבריהם אשר משתפים את השיתופים וכן הלאה - ובתוך שעה הופך אותו הסטטוס לשיחת היום, ובמקרים רבים - סיוטו החי של האדם מושא הפרסום. אותו סטטוס או התכתבות שהחלה לעיתים רק בין שני אנשים מופיעים בתוך זמן קצר במאות פרופילים ומכשירים שונים. בדרך כלל בלי לטשטש את זהות האדם, נושא הפרסום.
לא תמיד השיימניג הוא שלילי. לעיתים יכיל פרסום כזה מידע על אדם שעבר עבירה פלילית, למשל מתחום הפדופיליה, והפרסום יכול אז רק לעזור, כדי להרתיע אחרים מפניו. אבל מה יעשה אותו מפרסם אם יתברר לאחר מכן שטעה בזהות האדם, ומי שפירסם ביחס אליו כלל לא קשור למעשה? את החשדנות והסטיגמה שנדבקו לאותו אדם מאותו רגע יהיה קשה מאוד למחוק, ולא כל אדם שנחשף לפרסום ייחשף גם לתיקון הטעות - ככל שייעשה. כמשל הרכלן וכרית הנוצות: ברגע ששמועה, סיפור רכילות, סוד כלשהו יוצאים מפיך - כמו נוצות של כרית שנישאות ברוח - אין אתה יודע לאן הם יתגלגלו. הם עפים על כנפי הרוח ואף פעם לא תוכל להשיבם!"
פרסום ברשת דינו כמו כל פרסום אחר. הוצאת לשון הרע ברשת או פגיעה בפרטיות מטופלות היום בדיוק באותו אופן שבו מטופלים פרסומים כאלה במסגרות אחרות. על המפרסם חלה האחריות לפרסומיו, הן בהליכים אזרחיים והן בהליכים פליליים. ויותר מכך - מי שמפיץ את הפרסום, כל מי שעושה שיתופים או העברות הלאה של פרסומים, אחראי לפרסום על פי הדין באותה מידה כמו המפרסם המקורי.
אפשר לראות התקדמות בנושא גם בפסיקות של בתי המשפט, שנוטים בשנים האחרונות לטובת ההגנה מפני פרסומים פוגעניים ברשת. אין ספק שצריך לברך על המגמה בפסיקה. אך בכך לא די. לאלה צריכים להוסיף גם פעולות חינוך, בהינתן שרוב הפגיעות מגיעות מאנשים בגיל צעיר, וכי פגיעות כאלו לרוב חמורות ורגישות יותר. כמו כן, דרושה גם חקיקה מתאימה, שתקבע תחומי אחריות ברורים לכל מי שמפרסם את אותם פרסומים פוגעניים ברשת, תגדיר היקף אחריות של קטינים או הוריהם במקרה הצורך, תקבע דרכים להסדרת פרסומים פוגעניים ואף תעזור לגלות מי עומד מאחורי הפרסומים האנונימיים.
הכותב הוא מומחה בפרטיות , דיני תקשורת ולשון הרעטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו