גל המעצרים הנוכחי בקרב ארגוני הפשיעה הבולטים הוא הצלחה כבירה ליחידות משטרת ישראל ולמפכ"ל כמי שנושא באחריות. כלפי כל אחד מהעצורים נאסף חומר ראייתי רב ואין מדובר רק באלו שהתקבלו מצד עדי המדינה; דווקא משום שקיימים עדי מדינה, ראיות החיזוק והסיוע נדרשות להיות עצמאיות ובלתי תלויות, ולכן הראיות שהושגו - דרך הקלטות, תיעוד והאזנות או בדרכי חקירה מתוחכמות אחרות - הן תעודת הערכה וכבוד למי שהחליט לפתח את המסלול היזום הזה. אפשר שהתוכנית להגנת עדים ופרויקט ההגנה שימשו רוח גבית, אפשר שזוהי תושייה מקומית של אנשי מודיעין, וייתכן שמדובר במשחק מוחות כחלק משיטה שפותחה תוך כדי פעולה. כך או כך זוהי הצלחה ראויה וחשובה במאבק הבלתי פוסק בין זרועות האכיפה לארגוני הפשיעה.
בצד גל המעצרים המרשים, חשוב לשאול - איך ייראה יום המחר של ארגוני הפשיעה? ברור כי אין בפעולות מעצר ומאסר כדי למוטט את ארגוני הפשיעה לחלוטין, שכן לשם כך יש לעבור תהליך משולב של פגיעה בארגון ובחייליו, אבל בעיקר בכושרו הכלכלי ובעצם "לייבש" אותו. כך, למשל, החשוד העיקרי בפיגוע הפלילי, יצחק אברג'יל, שפוט למאסר ארוך וממשיך לנהל ביד רמה את עסקיו מהכלא. מאסרים ממושכים אינם מייבשים כלכלית ארגון פשיעה, ומה שכן מסייע לכך הוא תזרים מזומנים באותם אפיקים ידועים של סחיטת דמי חסות, סמים, הימורים, זנות ובעיקר הזיכיונות שהארגונים נותנים לבני חסותם.
רוצה לומר כי דווקא היום שלאחר סיום ההליכים המשפטיים הוא החשוב, שכן במאבק הארגונים אין ואקום. אין ספק שפעילות המשטרה הברוכה יצרה אי ודאות בנוגע לשאלה אם נתיבי הכסף ימשיכו להגיע לארגון או לארגון אחר, ואולם כל שישתנה הוא עוצמת האכזריות של הארגונים והלהיטות להשיג את מבוקשם בכל מחיר.
הפיגוע הפלילי בתל אביב לפני 12 שנה לא שינה דבר ביחס המדינה אל הפשיעה המאורגנת. זו היתה תקופת פיגועים ביטחוניים והכל חשבו כי מדובר בפיגוע נוסף מיני רבים שחווינו. בפועל, ארגוני הפשיעה הפכו את אזרחי המדינה לקורבנות תמימים, בכך שלא הצלחנו להגביל את אותן פצצות מתקתקות מלהסתובב בקרבנו. זאב רוזנשטיין, המאוים על פי חומר מודיעיני רב, התהלך חופשי כפי שגם כיום מסתובבים בקרבנו כ־200-150 עבריינים מאוימים בידיעה ברורה של מערכות האכיפה כי במסגרת חיסול חשבונות בקרב ארגוני הפשיעה עלולים להיפגע אזרחים חפים מפשע, וקצרה ידנו מלהושיע.
הדרך למנוע את סיכון החיים הבא של אזרחים תמימים מחייבת שינוי חקיקה המגבילה תנועתו של עבריין המיועד לחיסול בצו שופט למקום מפוקח על חשבונו. פעולה פשוטה זו כנגד פצצות מתקתקות ניידות בקרבנו אמנם מצרה את חוק היסוד באשר לחירויות האדם, אך הופכת למגן אנושי אמיתי מפני ארגוני הפשיעה שהפכו את רחובותינו לזירת דמים, בעיקר של חפים מפשע.
פעולתה של משטרת ישראל ראויה לכל שבח. היא גם מרתיעה במובן של סגירת מעגל ויד ארוכה. ככל שכמות המעורבים ובכירותם רבה, כך גוברת הסכנה שהארגונים ימשיכו בעוצמה מוגברת בפעילותם והאזרחים יהיו מגן אנושי לפצצות המתקתקות הבלתי אנושיות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו