אופן כינונה של הממשלה החדשה אינו דוגמה לסדר מופתי. רחוק מזה. ההתחלה המקרטעת התחילה בהסכמים הקואליציוניים שנמתחו כמו מסטיק עד הרגע האחרון ואף אחריו, נמשכה בקואליציה המצומקת הנשענת על חודו של קול, וכעת עם סאגת דחיית ההשבעה הבלתי נגמרת. מטבע הדברים התנהלות כזאת גוררת תגובות של ביקורת והטחת האשמות מצד האופוזיציה. זה הרי תפקידה.
אבל יש הבדל גדול בין השלימזליות שמאפיינת את חריקות הקואליציה לבין הזלזול ברצון הבוחר ובאינטליגנציה של הציבור הישראלי המאפיין את ההתבטאויות האחרונות של ראשי האופוזיציה. בשבועות האחרונים מנסות מפלגות השמאל, בשיתוף עם ליברמן ובליבוי פרשנים בכירים בתקשורת להשכיח עובדה פעוטה אחת: העם בחר בימין. וברוב עצום. איך קשורה העובדה שהקואליציה קטנה ושהשבעת הממשלה נידחית לרצונו של הרצוג לבחירות חוזרות? הרצוג, מפלגתו, ודרכו נדחו על ידי הבוחר רק לפני שבועות בודדים. בישיבת הסיעה אמר אתמול הרצוג שעדיף להוציא את הכסף שתוכנן על ההסכמים הקואליציוניים "על הכרעה חוזרת של העם, שיתבקש להחליט בין שתי המפלגות הגדולות". תזכורת: היו בחירות. נתניהו ניצח.
צריך מידה לא מעטה של עזות מצח כדי שיוכל הרצוג לטעון כי ביכולתו להרכיב ממשלה בכנסת הנוכחית. ורצון העם - מה יהיה עליו? ובכלל, מה קרה לתכונת ה"הצנע לכת", שנקטו בהם ראשי האופוזיציה כשנודעו להם תוצאות האמת?
שלא לדבר על אחריות אישית שהיתה אמורה להיות חלקם של כל ראשי מפלגות האופוזיציה: החל מהרצוג שנכשל בהבאת קהלים חדשים ונשען רק על קולות השמאל, דרך יאיר לפיד שקרס מ־19 ל־11, וכלה באביגדור ליברמן שסיים בעור שיניו בבחירות?
ליברמן יכול להתנחם לא בתואר "ראש הממשלה" או "שר הביטחון" אלא ראש מדור ביקורת התקשורת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
