לא מעט נכתב על מיזם תגלית בשנים האחרונות. הרעיון שלפיו יממן העם היהודי ביקור מוסדר של צעיריו בישראל, אשר נדחה בשצף־קצף על ידי רוב הממסד היהודי בארץ ובעולם כאשר העליתי אותו לראשונה ב־1994, הפך להיות מרכז הקונצנזוס היהודי. יש האומרים שזהו מיזם אשר נועד להפוך את משתתפיו לשגרירי רצון טוב של ישראל בעולם, אחרים סוברים שהמיזם נועד להביא לעליית צעירי העם היהודי לישראל ויש הטוענים כי מדובר בהחזרת הצעירים לשורשי הדת היהודית. כמובן שכל אחד רשאי להוסיף מטרות ולנסות לקובען, אך לא אלו היו מטרותיי.
הרעיון הועלה על רקע הזעזוע שחל בקרב יהודי ארה"ב בעקבות סקר שהראה כי 52% מהם נישאים לבני זוג שאינם יהודים. עלתה אז השאלה האם אמנם מדובר בתהליך שבו, בתוך כמה עשרות שנים, לא יהיו יותר יהודים חילוניים בצפון אמריקה, וכן פורסמו ספרים אשר הביעו דאגה מתופעת היעלמות היהודים הצפויה. כשנשאלו מנהיגי הקהילה מה עושים במצב זה, הם התייחסו לחשיבות החינוך היהודי, לימוד השפה העברית ועוד. עם זאת, הודו כי הפתרון החינוכי יקר מאוד, ואף הביעו חשש שרוב יהודי אמריקה לא ירצו לשלוח את ילדיהם לבתי ספר יהודיים שיפרידו ביניהם לבין שכניהם הלא יהודים; רובם הגדול של יהודי ארה"ב רוצים שילדיהם יכבדו את עובדת היותם יהודים, אך יצליחו להשתלב בחברה האמריקנית, ולא יהוו בתוכה קולקטיב נפרד.
הסתבר לי אז כי כמאה אלף ילדים נולדים למשפחות יהודיות כל שנה מחוץ לישראל. חשבתי שאם ניתן יהיה להביא כמעט את כל הצעירים היהודים לישראל למשך ימים אחדים, לביקור משמעותי, שבו יכירו את אחיהם מן העולם ואת המארחים הישראלים בני גילם, יהיה בכך כדי להשפיע על ראייתם את ישראל כנקודת מפגש יהודית, לאפשר להם לשמור את הקשרים שייווצרו, ולראות גם את יהדותם בעיניים אחרות. התברר כי הוצאה של כ־300 מיליון דולר בשנה תוכל להביא ארצה, לביקור, את כל יהודי השנתון.
הרעיון המקורי היה לתרום להמשכיות היהודית, בעיקר בקרב הלא־אורתודוקסים, על ידי ניסיון ליצירת קשרים בין צעירים יהודים מן העולם, במקום המפגש הטבעי ביותר - ישראל. היעד לא היה להפוך את כל התיירים ללוחמי הסברה למען ישראל, וגם לא להעלותם ארצה, אם כי מדובר בתוצאות־משנה מבורכות. הסטטיסטיקה מראה כי נישואי התערובת בקרב מי ששב מביקורי תגלית נמוכים בהרבה מאלה של הצעירים היהודים שלא נסעו לישראל, והמתאם הזה מרגש ביותר את מי שמודאג מסכנת הצטמקותו של העם היהודי (גם אם קשה להוכיח סיבתיות סטטיסטית).
בחזרה לשנות ה־90. קהילות יהודיות רבות התנגדו לרעיון הנסיעה בחינם, משום שהיו בהן תוכניות לביקורים מסובסדים, והסכנה היתה שברגע שיפורסם דבר קיומו של סיור בחינם, יקרסו כל התוכניות המסובסדות. בארץ היתה הביקורת העיקרית עלי שבמקום לסייע לילדים עניים בפריפריה נמצא עצמנו מממנים טיולים לילדים עשירים מאמריקה ואירופה, מאוסטרליה ודרום אפריקה. רק כאשר נרתמו לעניין מייקל סטיינהרדט וצ'רלס ברונפמן, ונבנה מודל שלפיו ימומן המיזם על ידי תורמים מן העולם היהודי וממשלת ישראל (בסיוע צנוע של הפדרציות היהודיות), יצאה תגלית לדרך.
כיום אנו חוגגים 15 שנה לראשית המיזם, בתקווה שלא יסתיים אף פעם, ויצלח להביא לישראל כמעט את כל יהודי העולם. הביקור בארץ הופך את ישראל לכתובת מוחשית לצעירי העם היהודי, מפגיש אותם זה עם זה וגם עם צעירים ישראלים המצטרפים אליהם לכל אוטובוס הנושא את שלטי תגלית בדרכים. אנו נוגעים בכל יהודי, מסוגלים לשמור איתו על קשר, מציעים אפשרויות שונות לשמירת הרשת גם לאחר שובם של הצעירים לארצותיהם, ומאפשרים לשמר זיקה יהודית וזיקה לישראל בעולם שבו היהודים מצליחים מאוד להשתלב בחברה הלא יהודית, אך גם גאים במוצאם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו