יש החמצה מהותית בקוצר הראות של ממשלות ישראל לדורותיהן, שלא הבחינו כ־25 שנים בזעם הנצבר בעדה האתיופית. האם היה צורך בתצלום של שוטרים המכים באכזריות בלתי מובנת חייל אתיופי כדי לסחוף את ההמונים לכיכרות ולהצית אש? מי בעומק ליבו לא ידע כי ידה של המשטרה קלה על מקל החובלים?
בהתנהלות המסורתית של העדה האתיופית מצויה תערובת של דרכי נועם עם לגיטימיות למעשי אלימות קשים במצבי משבר ייחודיים, בעיקר במשפחה. המפגש עם ההוויה הישראלית יצר במרוצת השנים שתי מגמות סותרות: מצד אחד, טיפוס מפואר בסולם ההישגים בצה"ל, בחינוך ובמדע, ומצד אחר ייאוש ותסכול של רבים אשר נותרו לכאורה מאחור מפני שלא הסתגלו למציאות החדשה, ובעיקר מפני שסבלו מקיפוח גזעני.
התביעות האתיופיות זוכות לתמיכה נרחבת, ולא רק של גורמים המבקשים לעשות הון פוליטי בעקבות המצוקה. אפילו במהלך הימים האחרונים נעשו משגים בריחוק של ההנהגה הלאומית מן המפגינים הזועמים. אילו הופיעו בכיכר ראובן ריבלין, בנימין נתניהו ויצחק הרצוג - כולם ביחד או כל אחד לחוד - היה אפשר להעביר תחילתו של מסר המבשר צעדה לאומית לעבר פיוס. זה לא קרה. אולי בסיבוב הבא.
לרוע המזל, ממול אין הנהגה מוסמכת ומקובלת ובעלת השפעה על כלל הציבור האתיופי. בסופו של דבר, המשטרה נזקקת לחייל שהוכה שיכריז כי הוא מתנגד לאלימות נגד כחולי המדים. זה פתטי.
המציאות כה קשה ונטולת אופק, שיש הכרח להעניק ליוצאי אתיופיה טיפול אוהד שהוא בבחינת אפליה מתקנת. בעיקר שהם פטריוטים הרוצים להשתלב בחיי ישראל ומבקשים לרחוק מכל גטו כלכלי ומשפחתי ותרבותי.
אך מי שהתבונן אמש בהפגנה השנייה של יוצאי אתיופיה; ומי שנקלע במכוניתו לשעתיים או שלוש בלא מוצא בנתיבי איילון; ומי שהבין כי המשטרה נהגה כראוי והפעילה כוח בעל כורחה - יודע כי בהיעדר כיוון והנהגה אתיופית - תידרדר, חלילה, העדה למקומות בלתי רצויים. לא יחלוף זמן רב ויגלו כי האהדה הציבורית הרחבה פינתה מקומה לחוסר סבלנות, ואם הדברים יגיעו לנקודה זו, יהיה ניצחונם העצוב של הגזענים מלא ושלם.
רק שהתמונות הקשות אמש אינן צריכות לרפות ידיים. חייבים להתגייס למען יהדות אתיופיה. כדי שלא יהיו עוד מהומות כאלה. כאילו לא היו מהומות כאלה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו