ליבי עם הוריהם וקרוביהם של הלכודים בנפאל. וגם אני נמסה למראה אב האוחז בפעוטות הפונדקאות שלו באהבה עד סוף העולם, תרתי משמע. ובכל פעם מחדש אני חשה גאווה על ההירתמות הישראלית, שכלל אינה מובנת מאליה: מטייל בוחר מרצונו לבלות באנטארקטיקה או בקטמנדו או לצאת לטרק בהימלאיה. לרוע המזל, הוא נקלע לאסון טבע, וכבר מדינה שלמה על הרגליים. במשרד החוץ נפתח חדר מצב, וצה"ל, בפקודה, נערך עם משלחת חילוץ אל מעבר לים. ומד"א. וזק"א. וחברות הביטוח. וזה לא שאנחנו לא יודעים כמה זה עולה לנו. הרי רק לפני ארבע-חמש שנים שילמנו בהאיטי כ־40 מיליון שקלים ובקניה כ־30 מיליון. ובטורקיה וביפן, ומי לא זוכר את ההירתמות חסרת התקדים של ישראל בצונאמי.
ואף על פי כן, אין זו העת לדון בשאלה כמה זה עולה לנו, ובינינו, לעולם בשעת מצוקה לא תהיה העת ראויה. בתרבות הנשענת על "ואהבת לרעך כמוך" ו"כל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם מלא", אנחנו תמיד נתגייס. וכן. מותר לנו לצפות ממדינת ישראל, הרואה עצמה אחראית לכל יהודי העולם, שתעשה כל אשר לאל ידה כדי לחלץ את אזרחיה.
אך בד בבד עם זאת, ראוי לצפות מהמטיילים ומבני משפחותיהם לשקול את שאלת הסיכון ולהביא בחשבון את העלויות הפנומנליות, אם חס וחלילה קורה משהו. ולהבין שאפילו אנחנו לא יכולים להידחף בתור. ולהתחשב בעובדה שמדינה הנמצאת בשיא חורבנה לא תראה כל קדימות בשלומם של אזרחינו על פני שלום אלפי, אם לא עשרות אלפי, אזרחיה הלכודים תחת הריסותיה.
ומותר לנו לבקש, בדחילו ורחימו, שלא יתלוננו.
נפאל היא מדינה מועדת לרעידות אדמה. מיקומה הגיאוגרפי הוא על הגבול שבין הלוח ההודי ללוח האירו־אסיאתי, הנעים בהתמדה אחד ביחס לאחר. סוג הקרקע שיש בה והעובדה שמדובר במדינת עולם שלישי ענייה תורמים לסטטיסטיקה ומקשים מאוד בעת אסון. תוסיפו למשוואה את הקשר בין התחממות כדור הארץ למפולות שלגים. צחוק הגורל - ימים ספורים לפני רעידת האדמה הקטלנית התכנס בקטמנדו פורום בינלאומי, שמטרתו היערכות לקראת רעידת אדמה צפויה. הקודמת, משנת 1934, גבתה את חייהם של 10,600 בני אדם.
אין ספק שמי ששמו פניהם לארץ האטרקטיבית ובעלת הנוף עוצר הנשימה מודעים לפוטנציאל הסיכון. ההחלטה לערוך טיולים הרפתקניים הטומנים בחובם סכנות, מזכירה לי את שירם של דן אלמגור ודני ליטני: כשאתה קורא בעיתונים על התפרצות הר געש בסיציליה, על קבורתם של שני כפרים שלמים בניקרגואה, בצ'ילה או בהודו, אתה שואל את עצמך: מדוע? מדוע זה שבים האיכרים דווקא למדרונות אשר בגדו? מדוע זה אינם נסים משם ומחפשים מקום בטוח יותר, שבו יוכלו, סוף סוף, לחיות בשקט אחת ולתמיד?
לא כל שכן תיירים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
