אחרי הדריסה בי־ם: אתגר ההרתעה | ישראל היום

אחרי הדריסה בי־ם: אתגר ההרתעה

בהלווייתו לפני שבוע וחצי של שלום יוחאי שרקי הי"ד - שנרצח בפיגוע דריסה בירושלים - אמר אביו, הרב אורי שרקי: "באנו לארץ ישראל כדי לחיות בה, ולא כדי לקבור בה את מתינו".

הרב שרקי הוא אחד מבכירי הרבנים והמרצים במכון מאיר בירושלים, שבין כתליו עברו אלפי תלמידים, בוגרי צבא, חוזרים בתשובה ומתגיירים. הרב, שעלה מאלג'יריה דרך צרפת, מוכר ומוערך מאוד בקרב היהדות המקומית שם, והוא מופיע לעיתים קרובות בפני קהילות ברחבי צרפת.

הרצח של שלום יוחאי שרקי עלול לגרום ליהודים בצרפת להירתע מלעלות לישראל. הרב שרקי, שבהופעותיו שם מטיף תדיר לעלייה לישראל, עלול להישאל על ידיהם - מדוע שנעלה, אם גם אנו עלולים ליפול קורבן לפיגוע דומה?

אכן, הבעיה היא כיצד להרתיע את המחבל הבודד מלבצע את זממו. גורמי הביטחון והמשטרה הרימו ידיים, בטענה שאי אפשר לצפות מראש ולזהות את המחבל הפוטנציאלי לפני שיחליט להוציא את זממו אל הפועל.

בעבר דובר על עונש מוות כהרתעה. הנושא היה נתון במחלוקת והרוב התנגד, בין משום שאין ביטחון שגזר דין מוות ירתיע את הרוצח הבא, ובין מחשש לגינוי וללחצים מן המדינות הנחשבות נאורות. במציאות הנוכחית המחבל הרוצח יודע שצפוי לו מאסר ארוך, וגם יודע שבהיותו בכלא הוא יזכה למענקים נדיבים לו ולמשפחתו, יוכל להשתתף בשיעורי דת ולהשתלם בלימודים כלליים ואקדמיים ויוכל גם לצפות לשחרור מן הכלא בעיסקת החליפין הבאה, שבוא תבוא.

לא ייתכן שהמדינה תסתפק בהענשת הרוצח לבדו, כי הוא הופך דוגמה לאלה שיאמצו את שיטתו וילכו בעקבותיו. לכן חובה לאמץ דרכים לשחוק את המוטיבציה שלו ולהרתיע אותו מלבחור בדרך של טרור רצחני. המחבל הפוטנציאלי לא צמח בחלל ריק. הוא גדל, חונך ונחשף מילדות להסתה יומיומית, שהכשירה אותו מנטלית ואידיאולוגית לרצוח יהודים. אם וכאשר יממש את זממו, ירעיפו עליו משפחתו, חבריו והרשות הפלשתינית שבחים רבים, יקראו רחוב או קבוצת כדורגל על שמו ומשפחתו תזכה לכבוד ולמענק גדול.

הגיע הזמן שמערכות השלטון והמשפט בישראל יתמודדו עם האתגר הזה. אם יידע המחבל הרוצח שמשפחתו תשלם מחיר על מעשהו, סביר שיחשוב פעמיים, יהסס, ואולי אף יוותר עליו. לכן ראוי להתקין תקנות שיטילו עונשים על בני משפחתו הקרובה של הרוצח, כגון למנוע מהם ביקורי קרובים מחו"ל, לא להעניק להם רישיונות עבודה בישראל, לא לאשר להם יציאה לחו"ל אלא בכיוון אחד, ולא לאפשר להם לבקר את הרוצח בכלא. עונשים אלו אינם ענישה קולקטיבית של חפים מפשע, כי הם סייעניו של הרוצח במלוא מובן המילה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו