בשביל רעייתו, ילדיו ונכדיו הוא היה קודם כל אבא וסבא, אהוב ובעיקר אוהב. בשביל אלפי תלמידיו, הוא היה גאון בתורה, ענק שבענקים. שולט בכל מרחביה: נזיקין וקדשים, נשים וטהרות. בור סוּד שאינו מאבד טיפה. לצד היקף ידיעותיו בכל מרחבי תורה, לא ה"כמות" היתה עיקר בעיניו אלא האיכות: "אפשר לעיין ב־13 ספרים ולא להבין דבר, וניתן לעיין ב־3 ספרים בלבד ועם זאת, ושמא נאמר משום זאת, להבין הכל".
בעיני הציבור הרחב נתפס הרב ליכטנשטיין כמרצה מרתק, מעמיק, רב־מג של ניסוחים, שבהם שילב ושזר באמנות מופלאה קטעי הגות, ספרות ושירה. אביי ורבא, הרמב"ן והרשב"א, עם "גן העדן האבוד" של מילטון, דוסטויבסקי וקירקגור, וולט ויטמן ומתיו ארנולד. רוחב אופקים נדיר, שלא התבטא ב"שליפת שמות" שטחית ואקראית, אלא היה פריו של מאמץ אינטלקטואלי בן עשרות שנים, לקנות עוד ועוד דעת, עד אין קץ. "מן הספרות הכללית", כתב, "ניתן ללמוד על אופיו הרוחני של אדם, על זיקתו לבוראו, על תפקידו בעולם. דומני שמי שקורא את 'המלך ליר' של שייקספיר, אם הוא אדם רגיש, צריך להגיע לכדי דמעות: כיבוד אב ואם, פערי דורות, יחסי הורים ובנים. יש כאן אמירה המכוונת כלפי הלב וההיגיון גם יחד. אדם אינו חייב להיות שותף להשקפת עולמו של דוסטויבסקי כדי להפיק תועלת מראייתו הנוקבת את נפש האדם ב'החטא ועונשו'". איפה ישנם עוד רבנים כמו הרב הזה?
במישור הציבורי ייזכר הרב ליכטנשטיין בעיקר בשל תביעתו להנהגה שהיושר, היושרה והמוסר הם נר לרגליה. דברי התוכחה הנוקבים שהשמיע בעקבות מעשי עוולה מוסריים, דוגמת הטבח בסברה ושתילה או רצח ראש הממשלה, עשו רושם רב. כך גם עמידתו האמיצה והנחרצת בעד השגת הסדר מדיני שימנע שפיכות דמים נוספת. קול מוסרי, צלול ובהיר. לא מתוך שמחה אמר אותם, אלא מתוך אילוץ וכורח. ההכרה בערך השלום והחשיבות שבהצלת נפשות השתלבו אצלו עם כאב צורב על כל חלק מארץ ישראל שנמסר לריבונות זרה. אף על פי שעמדותיו הקימו עליו רבים, לא חת מפניהם. האמת, היא ורק היא, היתה נר לרגליו.
אהבת התורה שלו והתמדתו בה, יומם ולילה כפשוטו, היו לשם דבר. הם לא היו סיסמה. הם היו דרך חיים. מי שלא ראה אותו בשעת לימודו, או רוקד מחובק עם ספר התורה בשמחת תורה, לא ראה אהבה מעולם.
אבל מעל הכל, ולפני הכל, הרב אהרן ליכטנשטיין היה אדם. נטול יוהרה, צנוע וענו. אדם שמידותיו הנאצלות, מוסריותו, יושרו ויושרתו, ענוותנותו ורגישותו לכל אדם באשר הוא אדם היו סמל ומופת לכל מי שהכירו.
פרופ' אביעד הכהן, הפרשן המשפטי של "ישראל היום", נמנה עם תלמידיו הקרובים עשרות שנים וערך רבים מכתביוטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו