בערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה של שנת 1996 הייתי חייל צעיר בעיצומו של האימון המתקדם בפלוגת הטירונים של גדוד שקד בחטיבת גבעתי. לקראת ערב הפסקנו את האימונים המפרכים ונתבקשנו על ידי המפקדים להתארגן לקראת הטקס. ככל שהדקות עברו הבחנו שחייל אחד, אכנה אותו ש', שסבו וסבתו עלו לארץ מצפון אפריקה, מעדיף לישון ולא לקחת חלק באירוע. כששאלנו אותו מדוע הוא השיב ללא היסוס : "עזבו אותי, אני לא משתתף בחג הזה של האשכנזים".
האמרה הזאת קוממה את כולנו ללא יוצא מן הכלל. היא הצביעה על הפער הקיים בשני היבטים של תודעה בקרב חלקים מהציבור הישראלי, פער שהלך והצטמצם מאותה תקופה. הפער הזה מייצג של זיכרון השואה כפי שמתעצב לו בארץ בשנים האחרונות :
הפער הראשון נוגע לידע של ש' ושכמותו לגבי השואה והגבורה. משיחות שערכנו איתו לאחר מכן התברר לנו שהידע שהוא צבר במשך השנים לגבי האירועים מ - 1933 ועד 1945 הוא מינימאלי עד אפסי.
ש' הגיע ממעמד סוציו אקונומי נמוך והוא שמע מיתוסים ישנים ולא רלוונטיים לגבי האפליה של יוצאי ארצות ערב על ידי יוצאי אשכנז. הדבר יצר אצלו אנטגוניזם כלפי הקבוצה העדתית ממנה הוא לא הגיע. יתר על כן, הוא לא טרח לבדוק, הואיל ולא הוקנו לו כלים וידע נדרשים, על מה באמת מדובר. שיעור קצר, המעורר את המחשבה לרבים שחשבו כמוהו אז, היה המענה לאותה בורות.
הפער השני שהצטמצם נוגע לא רק לגבי ש' אלא גם לגבי חלקים נרחבים בציבור הישראלי, שבמשך שנים זכרו את השואה לא על פי התמונה המלאה. במשך כמעט שישה עשורים לא היה מקובל לספר שבתקופה שבה הוקמו מחנות השמדה ומחנות ריכוז באירופה, הוקמו מחנות עבודה וכפייה גם ליהודים בצפון אפריקה. ניצולי המחנות הללו - יהודים לובים, תוניסאים, אלג'יראים ומרוקאים - סביהם וסבותיהם של ישראלים בני דור שלישי, נאלצו לשמור את קורותיהם במשך שנים.
כך נוצר מעגל גילוי בין־דורי מדורג. ראשית, ניצולי השואה מאירופה נאלצו לשמור לעצמם את סבלותיהם ורק כשני עשורים לאחר הקמת המדינה הפך סיפורם למקובל ולכזה שראוי לזכור, בזמן שניצולי מחנות הכפייה מצפון אפריקה המשיכו לשמור את סודם. ואילו עתה, במדינה שהופכת להיות יותר ויותר פלורליסטית, גם סיפורם של האחרונים הופך למקובל.
מבחינה זאת ספרו של יוסי סוכרי, "בנגאזי-ברגן בלזן" אשר עוסק בסיפורם העלום של יהודי לוב בשואה, הוא רומן חשוב המצטרף לשורה של מחקרים ופרסומים שעשויים לשנות לחלוטין את התפיסות המסורתיות של זיכרון השואה. כך למשל, ספרו של רוברט סטלוף, "בין צלב הקרס לסהרה", וספרו של מרטין גלברט, "באוהלי ישמעאל", העוסק אמנם בתולדות יהודי האיסלאם אך מקדיש פרק משמעותי לתלאות שעברו יהודי צפון אפריקה במהלך התקופה.
הנה כי כן, יום הזיכרון לשואה ולגבורה הוא של כולנו.
