כששמעתי את דבריו של אסרף במסיבת העיתונאים התחשק לי לבכות. מעצבים. סביר להניח שמי שייעץ ללוחם משמר הגבול לשעבר לכנס מסיבת עיתונאים, עשה זאת בניסיון לגרום לו לרכך מעט את הזעם בציבור ובמערכת אכיפת החוק נגד האיש והמעשה הנואל שעשה.
ייתכן שהבחור, ששירת במקום שבו התחבא והיה מודע לרגישות העצומה הקיימת באזור, באמת מצטער על כך שהעמיד מדינה שלמה על הרגליים. ייתכן שהוא מתחיל להבין איזה עוול גרם לאלפי חיילים ושוטרים שהיו בדרכם הביתה יום לפני ערב החג ונדרשו לעשות אחורה פנה ולחפש אותו במקום כה רגיש מבחינה ביטחונית, תוך שהם מסכנים את חייהם. הכל ייתכן.
מה שלא ייתכן זה שאחרי הכל יהיה לו ולפרקליטו איזה פיפס להגיד נגד המשטרה. המעשה הלא אחראי שעשו הוא לא אחר ממעשה מטופש ובדין יש להעמידם לדין.
סביר להניח שחטיפת שלושת הנערים ורציחתם באותו אזור היו צרובים בראשם של השניים שעה שתיכננו את המעשה וגם לאחריו, כשאחד התחבא בשיחים והשני בילה בחדר החקירות. היעלה על הדעת שאדם שמסוכסך עם מישהו יתחבא במקום כל כך מסוכן? אפשר להאמין למי שטוען שהיה מתנהג אחרת אם היה יודע שמחפשים אחריו אחרי ששעות מזל"טים ומסוקים חגו מעל ראשו?
הבליץ התקשורתי של אסרף וחברו נועד בראש ובראשונה לחלץ אותם מאימת הדין. בשעות ובימים כאלו ההמלצה הכי טובה שיכולה היתה להינתן לו זה לבקש סליחה, להגיד תודה לאלפי שוטרים וחיילים שחיפשו אחריו ולשתוק. במקום זה, בחר אסרף להאשים את כולם חוץ מאת עצמו.
עכשיו תורה של הפרקליטות לדבר.
