"ההסכם רע, אבל", הגדיר אחד הפרשנים את הסכם הגרעין האיראני. אחרי פתיחה כזאת צפויים נתונים מרגיעים, ממתנים. למשל, "ההסכם רע, אבל יש בו יסודות חיוביים". אך המשפט היה אחר: "ההסכם רע, אבל לא מפתיע. הכל היה ידוע מאז הסכם הביניים".
בניסוח המסורבל של הפרשן יש מידה רבה של אמת. היו ויתורים אמריקניים נוספים בהסכם המסגרת ובוודאי יהיו נוספים בהסדר הקבע, אבל הוויתור האסטרטגי הגדול היה בהסדר הביניים. אובאמה שבר את הקונצנזוס רב השנים בנושא הגרעין האיראני: עד אז, איש לא השתעשע במהתלה שנקראת "גרעין איראני לצורכי שלום". ברור היה מהן מטרתה וסכנתה של תוכנית הגרעין האיראני, ושאין להתפשר על מניעתה, השבתת הכורים והוצאת האורניום המועשר מגבולות איראן. המחלוקת הבינלאומית התמקדה בדרך להשיג זאת - צבאית או דיפלומטית. וגם כאן היה קונצנזוס רחב, שכלל גם את ישראל, שלפיו עדיפה האופציה המדינית, בגיבוי איום צבאי.
בהסדר הביניים התקפל אובאמה מדרישות העולם החופשי מאיראן והסכים עם היותה מעצמת סף גרעינית בסמכות וברשות. בכך הפך אותה לצל המאיים איום מוחשי על המזרח התיכון כולו, וקלע את האזור למירוץ חימוש גרעיני הרה אסון. הסדר הביניים הפך את השיח הבינלאומי בנושא האיראני על פיו - מן השאלה איך למנוע את גרעון איראן לשאלה איך למזער את נזקי הגרעין האיראני. השינוי הזה קלע את ישראל לדילמה מדינית חמורה - האם להכיר במציאות הזאת, על אף סכנותיה, ולהתמקד בהשפעה על מזעור הנזק, או להמשיך להציג את הדרישה הצודקת לבטל את תוכנית הגרעין האיראני.
אין לזלזל בדילמה, וראוי לפתוח אותה לדיון ציבורי. כל אותם קשקושי הבל ורעות רוח על "נאום בחירות של נתניהו", "התערבות במחלוקת אמריקנית פנימית", "איראן היא תירוץ להתחמקות מן הבעיה הפלשתינית" וכד', לא איפשרו דיון רציני בדילמה המהותית. הדילמה היא בין נסיגה פרגמטית מהדרישה הצודקת לבין דבקות בעמדה העקרונית. על פי הגישה הפרגמטית, על ישראל להכיר בנפילת קו ההגנה שלה ולהיערך בקו הגנה שני, כדי לא להפסיד במערכה. אובאמה שינה את הכללים, וגם אם איננו אוהבים זאת, כדי להיות רלוונטיים עלינו להכיר במציאות החדשה, לנסות להשפיע בתוכה ולמזער את הנזק.
יש בכך היגיון רב, אך אני מצדד בדבקות בעמדה העקרונית. נשק גרעיני בידי מדינה מטורפת וקנאית הוא איום כה גדול, שאסור להשתיקו. אכן, המציאות השתנתה, אך במצב שנוצר מישהו חייב להציג את האמת, לתאר לעולם את המציאות, לעורר את מצפון העולם ולהיות שעון מעורר מול סם ההרדמה המופץ מהבית הלבן. זה לא תפקיד סימפתי, אך אם ישראל לא תעשה זאת, איש לא יעשה זאת במקומה. אם ישראל תשלים עם איראן גרעינית ולא תציב חלופה מוסרית, לא תהיה חלופה מוסרית. ברגע שישראל תכשיר את ההסכם ותיתן לו לגיטימציה, לא יהיה אפשר למנוע את הפצצה הגרעינית האיראנית.
אסור לישראל להכשיר את השרץ. לטווח הקצר, העמדה הזאת לא תהיה פופולרית, ישראל תהיה מבודדת ומושמצת. לטווח הארוך, עמדתה המוסרית הנחושה של ישראל עשויה להציל את האנושות מאסון.
