"כדי להבין איך נראים החיים בירמוכ - כבו את החשמל וסיגרו את המים ואת החימום. איכלו פעם ביום, תחיו בחושך, תחיו על שריפת עצים", כך מעיד אנאס, תושב ירמוכ, בדו"ח של סוכנות הסעד לפליטים (אונר"א) על המצב במחנה הפליטים הפלשתינים הגדול ביותר בסוריה. לפי הערכות, ערב מלחמת האזרחים חיו בסוריה יותר מ־600 אלף פליטים פלשתינים. מחנה ירמוכ, השוכן מדרום־מזרח לבירה, איכלס כ־160 אלף פליטים וכלל בתוכו מוסדות לימוד, בתי חולים ושווקים רבים. כסף וסיוע רב הוזרמו לתושביו, בין השאר על ידי האו"ם, ממשלות ארה"ב, קנדה, אוסטרליה ומדינות רבות באירופה.
אולם בשלהי 2012 פלשו למחנה חיילי "צבא סוריה החופשי" ולוחמים השייכים לארגונים איסלאמיים קיצוניים, דוגמת ג'בהת א־נוסרה, והפכו אותו לבסיסם ולקרש קפיצה לדמשק. מהסיבה הזו הגיעו גם לוחמי המדינה האיסלאמית (דאעש) לירמוכ. בתגובה הפציץ משטר אסד את המקום, וביולי 2014, לאחר מאבק ממושך, הטיל סגר על הדרכים הסובבות אותו והפך אותו למחנה רפאים. מאז מתנהלת מלחמה אכזרית ועקובה מדם בירמוכ, שהפלשתינים לוקחים בה חלק לצד כלל הכוחות הלוחמים. נאמנותם הראשונית היתה כמובן למשטר הסורי, אולם ברבות הזמן הצליחו המורדים, על שלל ארגוניהם, לגייס גם חלקים רבים של הפליטים לצידם. כך שמלבד המלחמה בין הצבא הסורי למורדים, ומלבד המלחמה בין המיליציות האיסלאמיות ל"צבא סוריה החופשי", נלחמים הפלשתינים גם בינם לבין עצמם.
התוצאות, כמובן, לא איחרו לבוא. בירמוכ נותרו כ־18 אלף תושבים החיים בתת־תנאים. אנשי אונר"א לא מצליחים להיכנס למחנה, הסיוע ההומניטרי מתעכב ורבים מוצאים את מותם במחלות וברעב. פניית אונר"א לנציגי המורדים נפלה על אוזניים אטומות, שכן אלה לא מוכנים לסייע לפלשתינים הנלחמים לטענתם לצד הצבא הסורי; ואילו הצבא מסרב להסיר את המצור בטענה שהמורדים ינצלו אותו לטובתם, ואף מתנה את הגישה למחנה בעזיבת המורדים. בתגובה אמרה נאווי פילאי, נציבת האו"ם לזכויות אדם לשעבר, כי "כל הצדדים לסכסוך חייבים לאפשר בדחיפות גישה חופשית לסיוע ההומניטרי לאזרחים הלכודים בירמוכ, לפני שעוד ילדים ימותו". עצירת הסיוע, הוסיפה פילאי, גובלת בפשע מלחמה.
מי שכן הצליח להימלט חיפש מקלט בערים אחרות בסוריה ובמדינות שכנות. ברם דווקא כאן, במקום שבו ציפו הפלשתינים לסולידריות הערבית, הם נתקלים בקשיים ובמחסומים. בירדן ובלבנון נאסרה כניסתם, דבר אשר פיתח תעשיית הברחות פורייה; מצרים עסוקה באיומי הטרור האיסלאמי עליה; עיראק מתפוררת; ואילו המשטר הסורי החל לנקוט עמדה שלילית נגד הפלשתינים לנוכח חוסר נאמנותם והקרע ביחסים עם חאלד משעל וחמאס. יתרה מזו, אם ציפו הפלשתינים לסיוע מהקהילה הבינלאומית, גם כאן הם נתקלו בדלת סגורה. אוזלת היד המערבית, בייחוד האמריקנית, בטיפול במשבר הסורי מקרינה גם עליהם. כך שאם יותר מ־200 אלף הרוגים סורים ומיליוני פליטים לא מצליחים להניע את העולם למצוא פתרון בסוריה, מדוע שבעיית הפליטים הפלשתינים החיים במדינה תעניין אותו?
הכותב הוא מומחה למצרים ולסוריה מהמחלקה ללימודי המזה"ת באונ' בר־אילן וחוקר אורח במרכז דיין באונ' ת"אטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו