חול המועד פסח. חצי מהחברים שלי בחו"ל ולחצי השני אין כסף. אני בהחלט יכולה להבין את הרציונל שעומד מאחורי חופשה באמסטרדם או באילת. בכל זאת, סוף סוף לרובנו יש חופש מהעבודה. מצד שני, סוף סוף לרובנו יש חופש מהעבודה, אז למה לא ליהנות ממנו רגע באמת, בלי לבזבז זמן יקר על התארגנויות או להוציא הרבה כסף (אני לא קמצנית אני מאותגרת כלכלית)?
הרי זה לא סוד שכרטיסי הטיסה בחול המועד קופצים במחיר פי שלושה. חברה שחשקה נפשה בחופשה בברלין נאלצה להיפרד מ־1,000 דולר לטובת כרטיס טיסה ועוד בצ'רטר של חברת תעופה גרמנית ועוד בלי אוכל. אני רק מקווה שטייסים כן היו (במחשבה שנייה, אולי עדיף שלא). עכשיו תוסיפו לזה את התורים הארוכים בנתב"ג, את העומס בבידוק הביטחוני ואת הגשם בברלין. כל אלה גורמים לי דווקא עכשיו להתאהב מחדש בתל אביב.
כן, אני שייכת לזן המוזר הזה של ישראלים שנשארים בסוג של מעצר בית בחול המועד, כלומר אני לא באמת חורגת מרדיוס של 30 קילומטרים מביתי. רק שכאן מדובר במעצר בית עם הכי הרבה חופש שיש. אני לא תקועה בפקקים ארוכים בדרך לצפון (אחרי שעתיים בפקקים, גם מי שיש לו רכב חברה שוקל לעשות אחורה פנה), ובינינו, אין שום דבר רוחני בפסטיבל רוחניות בדרום, אלא אם כן היעדר דאודורנט נחשב סוג של חיבור לעולמות עליונים.
אז השנה החלטתי שאת חול המועד אני מנצלת לשבת עם חברים בבית קפה, לשתות כוס יין עם ההורים בחצר, לנסות להוציא מהם קצת כסף וסוף סוף לקפוץ לבקר את סבתא כדי לנסות להוציא גם ממנה קצת כסף (אני די בטוחה שהיא עדיין בחיים).
דווקא עכשיו, כשכולם ממהרים לנטוש את הבית, זה הזמן לנסות להתאהב מחדש בעיר, במשפחה ובבני הזוג שלכם. זה גם הזמן המושלם להיפגש עם חברים ותיקים, ורצוי מחוץ לפייסבוק. רק לפני המפגש, עשו לעצמכם טובה, היכנסו לפייסבוק לבדוק אם נוספו להם ילדים חדשים.
חול המועד זה בדיוק הזמן לגלות כמה אטרקציות בחינם יש בכל עיר, לעשות סדר בארון ולהחליף את בגדי החורף באלה של הקיץ (כלומר לדחוף שני סוודרים מתחת למיטה). עכשיו, כשמחשיך רק אחרי שבע, אפשר לסיים את היום בשקיעה בחוף הים. והכי חשוב, למצוא זמן לעצמי.
וזוהי, חברים, חירות אמיתית. בכל שנה אני בלחץ מה אני אעשה בחול המועד, ואז מרוב נסיעות אני שוכחת שהמטרה היא לנוח. השנה החלטתי לשחרר. ליוון אני אקפוץ בקיץ, כשבאמת חם שם. כי חופש אמיתי הוא לא חופש ממשהו. הוא חופש להיות אני.
חג שמח!
