1. לקח לפאקו אייסטרן 28 מחזורים ועוד 58 דקות להבין שבליגת העל, פרט אולי למשחקים מול ברק בכר ועירוני ק״ש, צריך לשחק 4-2-4. מהרגע שנוסא איגיבור (שהיה טוב מאוד) יצא וטל בן חיים נכנס, המשחק נגמר. האלופה תקפה וכתשה, דחפה קדימה, והשערים היו רק עניין של זמן. גם הכניסה של ראדה פריצה הוכיחה עד כמה, למרות כושר המשחק הלקוי, קשה לעצור אותו. המהלך של השער השלישי החל בטאץ׳ עם ה רבה קלאסה מתוצרת סקנדינביה. פריצה אולי לא יהיה כאן בשנה הבאה, אבל המקצוענות שלו היא אות ומופת לכל שחקן.
2. ובעוד שפאקו הגיב מצוין לשוויון של מאור בוזגלו, אלישע קפא ונתן למכבי להתקדם עקב בצד אגודל עד לניצחון והבטחת תואר האליפות כבר בחול המועד פסח. היעדרו של הובאן אמנם אילץ אותו לבצע שינויים, אבל הוא נתן לחבורה העליזה בצהוב יותר מדי מרווח פעולה. החילופים בסוף היו מאוחרים מדי.
3. יש דמיון מדהים בין ההתרסקות המקצועית של מאור מליקסון לזו של עדן בן בסט. שני טאלנטים שהגיעו מהליגה הצרפתית תמורת ארגזים של כסף, ונותנים עונה מזעזעת. בן בסט החמיץ שני מצבים ודאיים, מליקסון תקע את משחק ההתקפה של ב״ש. ויותר מהכל הם נראו אותו דבר כששלט החילוף סימן את המספר שלהם. "מה, אני?" כן, אתם. שני שחקנים שחייבים לחשב מסלול מחדש.
4. אתמול בבוקר אלונה ברקת צייצה בטוויטר לשופט אוראל גרינפלד שהיא מאחלת לו שיפוט מוצלח. בכל ליגה אחרת בפלנטה הציוץ הזה של בעלים של קבוצה בליגה הבכירה לא היה עובר בשתיקה של ההתאחדות המקומית. לפחות גרינפלד לא נתן לה הפעם סיבות להתבכיין, היא תצטרך למצוא אותן במקום אחר.
5. אלי גוטמן, מקווה ששמת לב למספר 6 בצהוב. קוראים לו גל אלברמן והוא הקשר האחורי הטוב בליגה. לתשומת ליבך אודה.
