לנשיא אובאמה יש "חולשה" לליל הסדר ולסיפור יציאת מצרים. בכל שנה מקפיד הנשיא האמריקני לציין את חג הפסח בליל סדר מתוקשר, שבו קוראים את ההגדה של פסח וגם את מגילת הזכויות, שבה הוכרז על ביטול העבדות בארה"ב. רק לפני שנתיים, בעת ביקורו בישראל, היה זה אובאמה (קשה להאמין) שהסביר לציבור הישראלי מה הוא חג הפסח בעבורו: "סיפור של מאות שנות שעבוד, ושנים של נדודים במדבר... סיפור על מציאת חירות בארצך שלך. עבור העם היהודי מדובר בסיפור מהותי להפיכתכם למי שהנכם...".
עכשיו מתנהל אובאמה כמי שאיבד את זיכרונו; כמי שדבריו בעניין הפסח נאמרו מן הפה אל החוץ. הוא נוקם ונוטר, ומתכחש להכרעה הדמוקרטית שקיבל הרוב הישראלי. הוא מתעלם מכך שרוב היהודים רואים בירושלים השלמה את בירתם, שרובם מתנגדים להזיה המסוכנת של הקמת מדינה פלשתינית על חבלי מולדתם ההיסטורית שזרים כבשוה. אובאמה אינו נוהג בנו כישות בת חורין ברוח סיפור יציאת מצרים הכה אהוב עליו, אלא כ"מדינת וסאלים ורפובליקת בננות" שלו (בלשונו המפורסמת של מנחם בגין).
החירות - אין מתאים מלשנן שוב ערב פסח - אינה מתמצית בשאיפה לשחרור משעבוד פיזי בלבד. אחרי שהכבלים מוסרים מידי המשועבד והוא יוצא לחופשי - כאדם פרטי, או כאומה - עדיין צריך לוודא שהעבדות והגלות נעקרו גם מתוך נפשו.
מי שחפץ בחירות אמיתית, ולא רק בהתרת האזיקים ובארץ מקלט, צריך לרכוש גם את החירות הפנימית; את ההבנה העמוקה שבני חורין אמיתיים לא יסתפקו רק בכך שהשתחררו מעול העבדות ובקיבוץ הגלויות בארץ ישראל. בני חורין אמיתיים יטמיעו ויפנימו שמדינת היהודים כבית לאומי היא גם ארץ ייעוד, בעלת זהות יהודית; שהזהות הזאת - עם כל הכבוד לאינטרסים ולתלות - מחייבת התנהלות של גבורה ותודעה ועצמאות יהודית, גם מול ידידים שאימצו לעצמם דפוסים אדוניים.
דומה כי נתן שרנסקי - מי שהיה אסיר ציון בגולאג הרוסי - המחיש טוב מכל את מהותה של החירות הפנימית, זו שבלעדיה אין חירות חיצונית אמיתית. "אתה", הטיח לפני עשרות שנים בשופט הרוסי שהשליך אותו לכלא, "חושב שהנך חופשי!... אתה סבור כי לאחר שייגמר המשפט תלך לביתך ואילו אני אהיה המשועבד, מכיוון שאלך לכלא לזמן רב. אך דע לך שמבין שנינו, אני הוא בן החורין האמיתי! גופי יהיה משועבד, אבל רוחי תישאר חופשית... לא נכנעתי לגזרותיכם. נשארתי נאמן לאמונתי... אתה השופט - גופך אמנם משוחרר, אבל אינך חופשי להכריע לפי אמונתך. רוחך משועבדת וזה חמור פי כמה..." (שרנסקי, "לא אירא רע", הוצאת "ידיעות אחרונות", 1989).
כשיסב בעוד ימים אחדים סביב שולחן הסדר, ייטיב הנשיא אובאמה לעשות אם יוסיף לטקסטים של ההגדה ושל אברהם לינקולן גם את הטקסט מ"לא אירא רע". אולי כך יקבל מושג מדויק יותר על מהותם של המושגים "חירות" ו"בני חורין". אולי כך יבין שיציאת מצרים היתה תחילתו של מסע ארוך גם לעבר החירות הפנימית, זו שהובילה מיום ההולדת של העם היהודי ליום ההולדת של מדינת היהודים, זו שלא תסבול עוד אדנות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו