מעז יצא מתוק עד מתוק מאוד. הסערה שנלוותה השנה בנוגע לפרס ישראל הסתיימה בבשורה חשובה עם ההודעה על הענקת הפרס בתחום השירה העברית - ספרות, יצירה ותרגום, למשורר ארז ביטון. הבשורה חשובה לא רק משום שיש לה השלכות תרבותיות מהמעלה הראשונה, אלא גם משום שיש לה השלכות אנושיות המצביעות על התבססותם של כור ההיתוך ושל הפלורליזם החברתי. הדבר נעשה על אף קולות רקע גזעניים, פרובוקטיביים ושנויים במחלוקת, שעלו שוב לאחרונה. אמרותיהם המקוממות של הסופר יאיר גרבוז, פרופ' אמיר חצרוני ואנשי רוח אחרים זכו לביקורת ארסית ולבוז, ולעיתים גם לתגובות אלימות, המשקפות כיוונים מדאיגים שאליהם פונה החברה הישראלית ושאותם יש למנוע.
כי כמו בבחירות 1981, כך גם בבחירות 2015 השתלבו להן - ולא לחיוב - פוליטיקה, עדתיות ותרבות יחדיו. אלא שהפעם הקולות הללו, הגם שנשמעו למרחוק, נחלשו בסופו של דבר והענקת הפרס עשויה לטשטשם עד לסופם הבלתי נמנע.
חתן הפרס הפעם אינו שייך לקליקה תרבותית או פוליטית כזאת או אחרת וזכייתו מוכרחה להיות הכיוון שאליו נפנה בעתיד. זאת משום שהפרס, שהיה אמור לייצג את הקונצנזוס הגדול ביותר שלנו, הפך להיות הפרס שמייצג את המחלוקת הכאובה ביותר בינינו. כך, למשל, אמר הסופר חיים באר לאחר שהסיר את מועמדותו לפרס: "שיזהמו את הפרס עוד יותר. כמה שיותר, יותר טוב. שנתניהו ייתן אותו לחתול שלו מצידי״.
המשורר זוכה הפרס, שהשפיע כה רבות על כה רבים, נולד באלג'יריה להורים ילידי מרוקו ועלה ארצה עם קום המדינה, הוא המשורר המזרחי המובהק הראשון שזוכה בפרס, אך הוא בכלל רואה את עצמו כ"ישראלי על כל גווניו". הוא מייצג חשוב של קהלים שהודרו בעבר מהזרם המרכזי אך הזמן, השינויים שהתחוללו בחברה הישראלית והטכנולוגיה נותנים להם את מקומם הראוי. בהקשר הזה, הענקת הפרס היא סימבול לאותה השתלבות.
ביטון כתב חמישה ספרי שירה שהטביעו חותם על השירה הישראלית. הבחירות האחרונות העלו על סדר היום גם את הצורך בקשר בין הפריפריה לבין המרכז וקריאה בשיריו עשויה לסייע לחיזוק הקשר הזה. כנער מתבגר בשנות ה־90 בירושלים, השפיע עלי מאוד שירו "זוהרה אלפסיה" ועיצב מאוד את חיי הבוגרים. בעיניי, שיריו ביטאו לא רק את המסע הארוך והמפרך שעשו רבים מסבינו ומסבתותינו שעלו מארצות ערב למדינת ישראל, אלא גם את ההתמודדות של אנשים החווים בכל יום קשיים בלתי רגילים בשל מגבלותיהם השונות.
וכאילו כמעין השלמה לזכייתו של ביטון, נודע במקביל כי הזוכה בפרס ישראל באמנות הקולנוע הוא הצלם דוד גורפינקל, אשר צילם לא רק באולפני גבע ובסרטים שבהם שיחקו אורי זוהר ויהורם גאון, אלא גם צילם סרטי בורקס בשנים שבהן הדבר לא היה פופולרי בקרב מעצבי דעת הקהל. גם הצלם וגם המשורר הם חלק מהפאזל הישראלי.
בראיון שנערך עימו בעיצומה של המחלוקת, אמר באר: "אני לא מקנא באותו אדם שיעמוד ביום העצמאות אם ייתנו לו את פרס ישראל בספרות". הסופר לא צריך לקנא, אלא רק להיות שם בשנים הבאות, כי שם מקומו.
