המנדט הוולשי

1. "הם סוג של בריטים, לא?" תהה אוהד עם צעיף של הנבחרת שלוש שעות לפני שריקת הפתיחה, בשאלה שדי משקפת את הלך הרוח הממוצע בישראל כלפי וויילס בימים האחרונים - זה נראה כמו פרמייר ליג, זה מדבר כמו פרמייר ליג, אבל זה רק חיקוי. אז זהו, שלא.

כמה שולחנות משם, בחומוסייה חיפאית ותיקה, ניסו שני וולשים חביבים לקחת את הטיול הזה לשלב האתגרי עם שתי צלחות מסבחה גדושות. החומוס, אגב, היה ללא ספק פרמייר ליג. נבחרת הכדורגל שמייצגת אותו - קצת פחות.

רוצים לקבל עוד עדכונים? הצטרפו לישראל היום בפייסבוק

2. יש משהו כמעט מרומם נפש במפגש שמוגדר כ"שווה כוחות" בין נבחרת ישראלית ליריבה שדוברת אנגלית - השפה שבה הכדורגל עדיין נשמע הכי טוב ובעיקר הכי רחוק מכאן. הנבחרת אמנם משחקת באירופה כבר יותר מ־20 שנים, אבל במובנים מסוימים עדיין נאבקת, בעיקר בינה לבין עצמה, על זכותה להיות מוגדרת כחלק מהיבשת הזאת. היא תמשיך להיאבק.

והנה לפתע עיתונאים בריטים, שרק לפני כמה ימים עסקו בג'ו אלן ובמרכז השדה של ליברפול, מוצאים את עצמם מעלים תמונות סלפי ממסעדות לבנוניות בארץ הקודש. והנה הם מנסים, בשיא הרצינות, לדלות מידע על השאלה הרת הגורל: מה מידת התאמתו של אוראל דגני לעמדת המגן? והנה, יש לנו איצטדיון חדש עם אקוסטיקה נהדרת וקהל מחויב, שלא נוטש בדקה ה־77, גם אם הנבחרת שלו בפיגור 3:0. אה, לא?  

הימים האחרונים, שהיו מלאים בחשיפה די נדירה באי הבריטי ותיירים ורדרדים לא שגרתיים בחוף ימה של ת"א, העניקו קצת סיבות לאופטימיות. אבל אז התחיל החלק הזה בן 90 הדקות שלכבודו כולנו התכנסנו.

האוהדים הוולשים ביציעי סמי עופר. חומוס ובירה // צילום: עמי שומן

3. קשה שלא להסתכל בהערצה על 1,000 הוולשים שעשו את הדרך הארוכה (והיקרה, אגב) ללבאנט. ולחשוב שזהו רק הענף השני במידת הפופולריות במדינה. חלק מאוהדי הנבחרת המושבעים שנותרו במולדת התלוננו בימים האחרונים על כך שרוב הפאבים הגדולים בבירתם לא שידרו את המשחק, והרי "כדורגל ללא בירה הוא לא באמת כדורגל", כפי שהסביר בהחלטיות אוהד וולשי אתמול. הסיבה - המפגש המרתק בין ה"שלכים" מקארדיף ל"זברות" מפארמה במסגרת ליגת הרוגבי Pro12. לכו תבינו.

"0:3 למשגלי הכבשים", שרו אתמול ה"דרקונים האדומים" ביציעי סמי עופר. ונבחרת ישראל באמת היתה אתמול עדר. עדר ללא רועה.    

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו