סיפור הגדת פסח פותח בהכרזה "עבדים היינו... ויוציאנו ה' אלוקינו משם". הניסיון לחוות מחדש את טעמה של העבדות ואת היציאה ממנה הוא אתגר לא פשוט לבן ימינו. לכאורה, הוא חי בעולם שכולו טוב, הדוגל בערך החירות ומעלה אותה על נס. אלא שהתבוננות במרקם החיים המודרניים מלמדת שהעבדות נמצאת בינותינו, חיה, קיימת ובועטת. לא מעטים "עבדי הזמן" הם. עסוקים במירוץ מטורף אחר היום שעבר, ויש כאלה המשועבדים לבולמוס הקניות והרכושנות הבלתי נשלטות. יש העובדים אלילי כסף וזהב, עסקים והיי־טק, ויש המשועבדים לאלילי זמר וספורט.
ויש גם עבדות פשוטה, אף על פי שהיא מתעטפת באצטלה של "זכויות עובדים" ו"שכר מינימום". לא הכל יודעים, אך רבים - רבבות עובדים במשק הישראלי - מקבלים "הבטחת הכנסה". הם אינם כלולים בסטטיסטיקות הרשמיות של נתוני האבטלה, אך סובלים חרפת רעב. ויש גם עובדי חברות הקבלן, המאבטחים, המלצרים, החדרנים ושאר פועלי הדחק ה"שקופים", שלכאורה נהנים מהגנת המחוקק, אך איש אינו טורח לאכוף את החוק.
בנתחו את תופעת העבדות, הצביע הרב יוסף דב סולובייצ'יק ז"ל, מגדולי ההגות היהודית בעת החדשה, על פניה הכפולות, ועל העומק שטמון בהבנה נכונה שלה ושל מסריה גם לאדם בן ימינו. העבדות נושאת שתי פנים עיקריות: עבדות פורמלית־משפטית, שמדגישה את העובדה שהעבד אינו יצור עצמאי, "חי הנושא את עצמו", אלא מעין נכס, קניינו ורכושו של אדוניו. ולצד זה קיימת עבדות שביטויה הוא במישור הנפשי, הפסיכולוגי.
אפילו אם מבחינה משפטית אין האדם קנוי לאיש, עדיין חש הוא שעליו לעשות כל מה שמישהו אחר אומר לו. האגו שלו נמחק כליל. הוא כופף את חירותו מרצון לאחר. האישיות שלו נמחקת, נעלמת. כמאמר המרגלים: "ונהי בעינינו" - בעיני עצמנו (!) - "כחגבים", וממילא, "וכן היינו בעיניהם".
עבדות כפולה זו עשויה להסביר את הגאולה הכפולה שנזכרת בברכת החתימה של ההגדה של פסח: "על גאולתנו" - הפיזית, המשפטית, הפורמלית, מסטטוס משפטי של עבד לסטטוס של "בן חורין". ולצד זה, "על פדות נפשנו" - גאולה רוחנית, פסיכולוגית.
מבחינה משפטית העבד מוּצָא מכלל הציבור בהרבה מובנים: הוא פסול לעדות; פטור ממצוות עשה שהזמן גרמן; ואסור לו לשאת אישה. הסיבה לכך פשוטה: נפש העבד משועבדת לאדוניה, וממילא יש כאן ניגוד עניינים בין רצונותיו שלו לבין אלה של אדונו. מסיבה זו אין העבד מסוגל להעיד עדותו בצורה חופשית. הוא חי בפחד מתמיד מפני אדוניו, וכביכול אין הוא חופשי להעיד אמת. גם כושר שיפוטו פגום, מכוח המגבלות שמוטלות על חירותו. אדם שחירותו מוגבלת נוטה לפתח דמיונות.
סדר פסח מבטא את תחושת הזמן. את היכולת להביט לעבר, ואת הציפייה לעתיד. הסדר מדגיש את החירות שבזמן. איננו ממהרים לשום מקום. מעדני החג ניצבים על עומדם, אך אנו מספרים ומספרים ביציאת מצרים. עוד ועוד, "כל הלילה".
מן הראוי שגם השנה, כשנהיה מסובים סביב שולחן הסדר החגיגי, נזכור לא רק את העבדים של פעם, אלא גם, ואולי בעיקר, את אלה החיים, כאן ועכשיו, בינותינו, ומצפים לישועה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו