הר הציפיות והתקוות לניצחון שיקרב את הנבחרת באופן דרמטי ליורו 2016 התנפץ לרסיסים. הנבחרת הציגה את אחד המשחקים החלשים בשנים האחרונות, בוודאי בבית. הנבחרת לא יכלה לנבחרת מדרג רביעי באירופה והיתה נחותה בצורה מטרידה מאוד מבחינת היכולת האישית, הקבוצתית, הטקטית והחוסן המנטלי.
מעבר לנחיתות המרגיזה במרכיבים האלה, צרם לראות את חוסר ההקרבה של השחקנים ואת השבר הגדול שהגיע כשנקלענו לפיגור. החיסרון המספרי אינו תירוץ, כי כבר במחצית הראשונה השליטה של הוולשים היתה מוחלטת.
כריס קולמן, המאמן האורח, הציב מערך של שלושה בלמים כאשר לדלי ואלן הנהדרים לפניהם במרכז המגרש, והותיר את הנבחרת שלנו המומה. הצפיפות והלחץ של האורחים בקישור מוטטו את הנבחרת וגרמו להרבה איבודי כדור שהפכו להתקפות מסוכנות. בשני מקרים במחצית השנייה זה הסתיים בשערים.
מבחינת ההתגוננות הישראלית, היתרון המספרי של הוולשים העניק להם עדיפות גדולה בנוכחות ובהחזקת הכדור. זהבי ורפאלוב היו חייבים לרדת אחורה ולעזור לנאתכו וייני, אבל הם לא עשו זאת.
גוטמן ניהל את המשחק בצורה לא טובה. הוא היה צריך להיערך לאפשרות שוויילס תשחק בצורה הזאת, כי כך היא שיחקה מול בוסניה בחוץ. כשהבחין בחוסר היכולת של הנבחרת להיכנס למשחק, גוטמן היה חייב להגיב עם שינוי פנימי או מהספסל. איך יכול להיות שהנבחרת חזרה מהמחצית ללא שום שינוי?
איתן טיבי לא ירצה לזכור את המשחק, הוא היה חלש מאוד ומבוהל. השער שפתח את הדרך עבור הוולשים היה אומלל במיוחד. לספוג ממהלך שמתחיל בבעיטת שוער הוא תוצרת של חוסר ריכוז משווע. למרציאנו חלק גדול בשער.
כמה דובר על גארת' בייל. דאבל אפ, טריפל אפ. בהילוך שני שחקן ריאל מדריד פירק את הנבחרת עם שני שערים ובישול. הכבוד שהוא קיבל מהשחקנים בלבן הזכיר את הכבוד שפעם הענקנו כאן למראדונה במשחקי הראווה של נבחרת ארגנטינה. איזה רפיון, איזו התבטלות. גם ראמזי הוכיח שוב שהוא שחקן ענק. ההכנה שלו לשער השלישי היתה מלאכת מחשבת.
טל בן חיים הקשר נמצא בכושר ירוד תקופה ארוכה ולא מספק את התוצרת במכבי ת"א. הוא לא היה צריך לשחק רק על סמך היכולת לפני חצי שנה. זהבי לא הורגש, ומה שהולך לו בקלות בליגת העל הולך קצת יותר קשה ברמות האלה. רפאלוב הגיע מבלגיה במומנטום נהדר אבל לא הזכיר את היכולת מברוז'.
נאתכו היה מהחלשים יותר אתמול. הוא באנקר בהרכב של גוטמן, אבל פרט להבלחה מול בוסניה הוא עדיין לא הצדיק זאת. עוד שחקן שמקבל קרדיט מוגזם הוא ייני, שלא תרם דבר.
שריקת הסיום שמה סוף לערב עגום שיכול היה להסתיים עוד הרבה יותר גרוע.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו