הנבחרת חוזרת למרכז הבמה. אחרי הניצחון על בוסניה, הראשון זה הרבה מאוד שנים על יריבה המדורגת מעלינו, רף הציפיות עלה והכדורגל הישראלי התקרב להשתתפות היסטורית באליפות אירופה. הרבה מאוד תלוי בצמד המשחקים הקרוב - הצלחה של הנבחרת השבוע ואפשר יהיה כבר לתכנן את הפלישה הישראלית לפאריס.
לאור הפתיחה של הנבחרת ושיטת המשחקים החדשה, שלפיה שתי נבחרות מעפילות, השאיפה חייבת להיות אחד משני המקומות הראשונים. המפתח הוא במשחק בשבת. אחרי שהשארנו את בוסניה הרחק מאחור, וויילס נותרה היריבה העיקרית ובמשחק בית הנבחרת שלנו עדיפה ואמורה לנצח. כל זאת אם לוקחים בחשבון שבלגיה, היריבה הבאה, היא הנבחרת הטובה בבית. אגב, גם בלגיה, על אף שהיא אחת הנבחרות המוכשרות באירופה, היא לא נבחרת בלתי מנוצחת. לא מדובר בגרמניה או ספרד.
כשאומרים וויילס אומרים גארת' בייל. נכון שמדובר בשחקן אדיר ומגוון, שקשה מאוד להתמודד מולו, שחקן שנושא תג מחיר מהיקרים בעולם, אבל הגיע הזמן להפסיק עם הבהלה והפרובינציאליות כל אימת שכוכב כדורגל נוחת בישראל. ברור שבייל הוא השם המרכזי במחברת של גוטמן, אבל אני מאמין שהנבחרת תצליח לעצור את צעדיו.
השם השני הוא ראמזי - אחד הבולטים בתינוקות ונגר בארסנל. צריך לשים לב לתנועה החכמה שלו לתוך הרחבה, הוא טכני מאוד ויודע להבקיע. הסיבה העיקרית להצבתו של ייני במרכז המגרש היא הרצון של גוטמן לנטרל את השחקן הנפלא הזה. בכל מקרה, ניר ביטון, שעשה התקדמות גדולה העונה במדי סלטיק, ראוי להזדמנות במשחקים הקרובים. מעבר ליציבות ההגנתית, הוא שחקן שיודע לבנות את המשחק מהחלק האחורי של הקישור.
שאלת ההרכב תמיד מסקרנת. באופן טבעי גוטמן נותן הרבה קרדיט לשחקנים ששיחקו מפתיחת הקמפיין וכך גם למערך שהיה במשחקים הקודמים, אך לטעמי במשחק כזה יש מקום להעז יותר. וויילס תשחק בזהירות, וברור שתוצאה של תיקו תספק את מאמנה כריס קולמן. כך הוא יתכנן את המשחק וכך הוא ינהל את המשחק כל עוד התוצאה תשרת את המטרות שלו.
המערך המתוכנן של גוטמן הוא בהחלט התקפי, אבל יש מקום ללכת צעד נוסף ולשלב את תומר חמד לצידו של דמארי. מרכז ההגנה של הוולשים, ללא הבלם הקבוע צ'סטר מהאל סיטי, בהחלט פגיע ולכן אין לי ספק ששני החלוצים הטובים והמובילים שלנו צריכים לשחק. חמד יכול לבוא על חשבונו של בן חיים, גם בשל העובדה ששחקן מכבי ת"א לא נמצא בכושר של תחילת העונה וגם בשל האיכות היחסית של המגינים הוולשים, שיודעים דבר או שניים על מהירות וכוח.
עניין נוסף הוא היתרון הבולט של הנבחרת בטכניקה ובמהירות מול מרכז ההגנה של האורחים. עמדת המוצא של ליאור רפאלוב תהיה באגף ימין, אבל סביר שנראה אותו הרבה פעמים עוזב את הקו ומצטרף לזהבי. השניים האלה הם שחקני המפתח ליצירת המצבים ולכיבוש שערים, ואני מאמין שעם הטכניקה ואיכות הבעיטה שלהם הם יעשו את זה.
רפאלוב יעלה למגרש אולי בפעם הראשונה מאז החל לשחק בנבחרת כשחקן עם מירב הציפיות לאור העונה הפנטסטית שלו בברוז'. הכושר של דמארי הוא תעלומה - מאז מעברו לגרמניה הוא סובל מפציעות וירידה בכושר ההבקעה, אבל אני מאמין בו. כמות השערים שלו בכחול־לבן מרשימה והוא לא שכח להבקיע. הנבחרת תכבוש, השאלה מה יקרה בצד השני. האיש המרכזי בהגנה הוא טל בן חיים. בכל מפגש של הנבחרת עולים סימני השאלה באשר ליכולת של הבלם להתעלות על עצמו ועל דקות המשחק המוגבלות בקבוצותיו השונות, ובכל משחק הוא מוכיח שהוא עדיין הטוב ביותר. גוטמן יודע שאפשר לסמוך עליו.
מעניין מאוד יהיה לראות את היכולת של דגני, שישחק בצד ימין של ההגנה בפעם הראשונה במשחק רשמי ובמעמד כל כך מרגש. אחת מנקודות התורפה הידועות של הנבחרת שלנו היא ההתמודדות עם המצבים הנייחים. חייבים לתת דגש רב לעניין מול הוולשים, שכמיטב המסורת הבריטית מצטיינים במשחק הגובה.
הנבחרת שלנו כבר הוכיחה שקשה מאוד לנצח אותה במשחק בית, והיום, עם האיצטדיונים החדשים שהחליפו את איצטדיון ר"ג המנוכר זה מקבל משנה תוקף. העוצמה של הקהל בסמי עופר ובטדי נותנת לנבחרת מקדמה גדולה ותנופה ענקית.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו