מה שבאמת מפתיע, בעקבות תוצאות הבחירות האחרונות, הוא ההפתעות. הרי איש לא חשב שתוכל לקום ממשלת מרכז־שמאל, בראשות יצחק הרצוג, וששנתיים אחר כך תעמוד בראשה ציפי לבני. שום סקר לא ניבא את זה, גם לא אלה שפורסמו כמה ימים לפני הבחירות והצביעו על פער לטובת המחנה הציוני. מה שקרה באמת הוא ששום גוש לא הצליח להבטיח רוב לעצמו, שמפלגת כולנו היא אכן מפלגת הציר, הקובעת איזה גוש ירכיב ממשלה, ושהצלחתו של הליכוד, במסע של הימים האחרונים, להעביר אליו קולות מן הימין הקיצוני יצרה פער לטובתו, כזה שחייב את משה כחלון לתמוך בבנימין נתניהו לצורך הרכבת הממשלה.
"הפתעה" אחרת היתה שהמצביעים עקביים, ושגם אלה הסבורים כי לא יצביעו יותר למפלגה הקבועה שלהם, והמוכנים אפילו להכריז על כך בפני מצלמות הטלוויזיה, נוטים "לחזור הביתה" ערב הבחירות. בכל העולם הדמוקרטי מצביעים אנשים בעיקר משום שהצבעתם היא חלק מן ההגדרה העצמית שלהם, על רקע הצבעת משפחתם וסביבתם הקרובה, ומשום שהם נוטים שלא להודות בטעויותיהם, גם כשהם חשים שמשהו לא כל כך בסדר עם הקול שהעניקו למי שהעניקו.
בכל דמוקרטיה בעולם מציירים מפות של הצבעה. בבריטניה, למשל, קיימת חלוקה מסורתית בין הצפון לדרום, כאשר הדרום נוטה לשמרנים והצפון ללייבור. לפני חודשים מעטים, במשאל העם בסקוטלנד, ברור היה ללייבור כי אם יימצא רוב לנטישת הממלכה המאוחדת, יהיה זה גזר דין נגד הלייבור, מכיוון שסקוטלנד היא חלק חשוב בהצבעת הצפון. בבריטניה, ובמקומות רבים הנוהגים בשיטת בחירות דומה, ישנם "מושבים בטוחים", שבהם אפשר להעמיד גם מטאטא כמועמד, והוא ייבחר, כי אותו אזור מעולם לא בחר במועמד מן המפלגות המתחרות, ולעומתם ישנם מושבים שאינם בטוחים, ואשר בהם מנסות המפלגות להציב מועמדים אטרקטיביים במיוחד, כדי לזכות בהם. כאשר המועמד לראשות הממשלה מוצלח במיוחד, הוא סוחף איתו את המושבים הלא בטוחים, אבל התמונה הכללית היא תמיד של צפון מול דרום.
בארה"ב התמונה דומה מאוד. יש מדינות המצביעות תמיד בעד הרפובליקנים וכאלו המצביעות לדמוקרטים, ומועמדים לנשיאות מן המפלגה האחרת כמעט שאינם משקיעים בהן מאמץ. אז פתאום גילינו שירושלים ימנית ותל אביב שמאלנית? פתאום גילינו שהדרום נוטה באופן משמעותי לליכוד, ושבחיפה המצב הפוך? הצבעה עקבית מאפיינת את ציבור הבוחרים במדינות דמוקרטיות, ואין בכך כדי להצביע על כך שמדובר ב"חמורים" שאינם משנים את דעתם. ההצלחה בבחירות של גוש אחד מתרחשת, בעיקר, כאשר מצביעי הגוש השני אינם נלהבים להגיע לקלפי, או כאשר מתרחש אירוע הטורף את כל הקלפים. שום דבר כזה לא קרה ב־17 במארס 2015.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו