מי מונע מהפלשתינים גישה למים נקיים?

האו"ם ציין השבוע, זו השנה ה-22 ברציפות את יום המים הבינלאומי. הנושא שנבחר השנה הינו 'מים ופיתוח בר-קיימא'. מיותר להפריז בחשיבות המים עבור בני האדם בכלל ובאזורינו בפרט. ידוע כי האזור שלנו סובל ממחסור במי שתייה וישראל היא המדינה המובילה בהתפלת המים, מחזור מים לצרכי חקלאות ואספקת מים לשכנתנו ירדן וכן לרשות הפלסטינית עם חתימת הסכמי אוסלו.

מזה מספר שנים שארגונים לא-ממשלתיים כגון "קואליציית נשים לשלום" / "מי מרוויח", "בדיל", "אל-חק", "המרכז הפלסטיני לזכויות אדם", ו-EWASH (Emergency Water and Sanitation-Hygiene Group - קואליציית ארגונים פלסטינים, ארגוני פיתוח בינלאומיים וסוכנויות האו"ם המתמקדים בנושא מים וביוב), מנהלים קמפיין בינלאומי נגד ישראל תחת הכותרת "אפרטהייד המים". ישראל מואשמת בשלילת גישה הוגנת למים מהפלסטינים, ביצירת "משבר מים" בעזה, בגניבת מים של הפלסטינים ושלל האשמות מופרכות אחרות. רק לאחרונה נוספה האשמה נוספת של הצפת עזה במי גשמים.  בינתיים, סוכנות הידיעות הצרפתית שהפיצה את הווידאו השקרי, חזרה בה.

למרבה האירוניה, מי שמונע מהפלסטינים גישה למים הם אותם ארגונים האמונים על קידום זכויות אדם. במקום לנתב את המאמצים לשימור המים באזור לתועלת כלל התושבים ולשפר את גישת הפלסטינים למים, ארגונים לא-ממשלתיים שהוזכרו פוגעים בשיתוף הפעולה בין ישראל לרשות הפלסטינית מתוך מניעים פוליטיים, שכל מטרתם לפגוע בתדמיתה של ישראל בזירה הבינלאומית. כך,EWASH  פעל נגד הקמת מתקן התפלה בעזה בטענה שהדבר יספק לגיטימציה ל"כיבוש" הישראלי (לכאורה) של עזה, ובכך למעשה מנע גישה של הפלסטינים בעזה למים נקיים.

במקרה אחר, מספר ארגונים לא-ממשלתיים ובראשם "אל-חאק", Pax Christi, ICCO, ו- Cordaid חברו יחדיו לקמפיין אשר בסופו של דבר מנע מחברה הולנדית להקים מפעל מים בקדרון, שהיה אמור לשמש את מזרח ירושלים ופאתיה. זה קרה בטענה שהדבר עשוי להוות הפרת החוק הבינלאומי. בפועל, לא רק שהחוק הבינלאומי כלל אינו אוסר בניית תשתיות כאלה, אלא שישראל אף מכבדת את ההיבט ההומניטארי של אספקת מים לכלל התושבים. יתרה מזו, קואליציית הארגונים הפועלת למניעת נורמליזציית היחסים בין ישראל לרשות הפלסטינית בעניין המים, למעשה פוגעת בסביבה ובפלסטינים שזקוקים למפעל המים המדובר.

מעבר לירייה עצמית ברגל של הפלסטינים, ארגונים לא-ממשלתיים אלה מפיצים טענות שווא כלפי ישראל ואף משתמשים בשקרים בוטים במהלך קמפיין החרם על ישראל. NGO Monitor ערך לאחרונה מחקר בנושא והפריך עשרות טענות שקריות שאותם ארגונים מפיצים ברחבי העולם. אחת הטענות העיקריות שנשמעת מאותם ארגונים היא שישראל מרוויחה מהשליטה בשוק הפלסטיני השבוי תחת כיבוש. בפועל, ישראל מספקת מים לפלסטינים באמצעות חברת "מקורות" במחיר הפסד. בעוד שהצרכן הישראלי הממוצע שילם 8.89 ש"ח למ"ק בשנת 2014, "מקורות" הישראלית מכרה את המים לפלסטינים במחיר הפסד של 2.85 ש"ח למ"ק באותה שנה. 

טענה נוספת מאשימה את "מקורות" באפליה בכך שהיא לא מספקת מספיק מים לישובים הפלסטינים בגדה. גם טענה זו מופרכת משום שישראל מספקת לרשות הפלסטינית פי שניים מכמות המים שסוכמה במסגרת הסכמי אוסלו. ובמספרים, חברת "מקורות" מספקת בשנה לרשות הפלסטינית 57 מליון מ"ק וזאת, לעומת התחייבותה לספק 29 מליון מ"ק בשנה.

טענה שלישית מאשימה את ישראל במניעת גישה למים נקיים לתושבי עזה בעקבות ה"מצור". האמת היא שהפלסטינים אינם מתחזקים את תשתית המים בעזה, וכתוצאה מכך (נזילות, תקלות במשאבות וכו') מאבדים למעלה מ-40% מהמים ברצועה מדי שנה (בישראל מדובר ב-3% בלבד ואילו ברשות הפלסטינית כ-33% מים שהולכים לאיבוד). מסיבות של דינאמיקות פנים פלסטיניות, הפלסטינים מסרבים למחזר מים ולהשתמש במים שעברו תהליך טיהור ומשתמשים במי שתייה נקיים גם לצרכי חקלאות.

אם נחזור לנושא של ציון יום המים הבינלאומי ופיתוח בר-קיימא, ראוי שארגונים לא-ממשלתיים הטוענים לקידום זכויות אדם יקדמו פתרונות לרווחת הפלסטינים בעזה ובגדה המערבית, בפרט בנושא המים. חבל שהם מעדיפים לקדם מלחמה פוליטית נגד מדינת ישראל, מעל גבם של הפלסטינים.

הכותבת הינה דוברת מכון המחקר NGO Monitor.

 

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו