כיכר העיר מלאה

1 היה איזה רגע שבו התאפשר לנו להציץ אל תוך הבועה. דקות אחרי המדגם, כשהתברר שמהפך לא היה, פרטו כוכבי "ארץ נהדרת" ושלומי שבן על קלידי האובדן ובקברט נוגה אמרו שכמו משפחה, גם "ראש ממשלה לא בוחרים". והם חזרו ואמרו זאת בהשלמת גורל, "ראש ממשלה לא בוחרים", כאילו שאין כאן מיליון איש ששמו מחל בקלפי, כאילו נפל עלינו אסון טבע, גזירה שהועידה לנו גורל אחד עם העם המטומטם, מחצית מהעם שרצו לראות את נתניהו בקדנציה נוספת - לא קיימים. 

ההסתה הארסית הזאת הגיעה אחרי 90 יום שבהם מוצו כל כלי ההסתה נגד בנימין נתניהו ותומכיו. אחרי שמני נפתלי הועלה לדרגת קדוש, כסף שהוחזר מזמן לקופת המדינה על בקבוקי מיחזור התגלגל לציד מכשפות בן שלושה שבועות, הסכם המעצמות עם איראן טושטש בהשוואה לאיום האמיתי של הנאום בקונגרס, תמונת מאה אלף מפגיני הימין בכיכר רבין היתה ב־ynet לכיכר ריקה ובה שני נערי גבעות. אחרי כל זה - יש להכפיל את הניצחון. מי שקיבל את אמון הציבור בישראל אחרי שנלחץ אל הקיר מצד הממשל האמריקני, עמותות במימון זר ותקשורת שלמה - הוא קוסם. 

ד"ר אברהם כרמלי מאוניברסיטת בר־אילן בדק 73 מגישים ב־48 תוכניות אקטואליה וחדשות ברדיו ובטלוויזיה בישראל. הוא ערך התפלגות לפי עמדותיהם הפוליטיות המשוערות (בהתאם להתבטאויות המגיש) ומצא שיותר מ־90 אחוזים מהמגישים אוחזים בעמדות שמאל־ליברליות. מתוך 31 מגישי טלוויזיה מצא כרמלי שניים שאפשר לייחס להם עמדות לאומיות. 

כרכי מחקר עבים עוד ייכתבו על הטיית העיתונות הישראלית בבחירות 2015. מהמקפצה. אגב, הרשתות החברתיות הפכו את העיתונות המסורתית לקישוט בגינה; הפייסבוק תיפקד ככביש עוקף־תקשורת. בכל אופן, כשבאולפנים דיברו על נתניהו כ"מאוס" והכתירו את "מיקי ומיני מאוס" כראשי ממשלה - תשובת המשקל היתה התגייסות בלתי רגילה למען האנדרדוג. לא ייאמן: המצביעים סירבו לעבור את סדנת החינוך של רינה מצליח ואושרת קוטלר. 

 

2 12 מרגלים שלח משה אל ארץ ישראל מהמדבר. עשרה חזרו ובפיהם תלונות וטענות. התורים במיון, מחירי הדירות, מפוטרי כיל, המילקי. ארץ אוכלת יושביה! צווחו גם כשהמדדים הראו צמיחה וירידה באבטלה. התעקשו להוציא דיבת הארץ רעה. רק שני מרגלים חזרו ואמרו "טובה הארץ מאוד מאוד", יהושע בן נון וכלב בן יפונה. חז"ל מספרים על כלב בן יפונה שהיה משתטח על קברים. סיפור אמיתי. התעכב בדרך כדי להשתטח על קברי אבותיו בחברון. אפשר להניח שהיה גם מנשק מזוזות. 

 

3 בציונות הדתית כבר שולפים את הסכינים. עוד משיח ציוני דתי בדרכו אל הגרדום המגזרי (זוכרים את דניאל הרשקוביץ? אפי איתם? בני אלון?). אורי אורבך ז"ל אמר שאיש הציונות הדתית סובל מפיצול משולש: מתפקד לליכוד, מצביע לתקומה ובא בתלונות למפד"ל. אז השמות קצת השתנו, אבל זה אותו סיפור. נפתלי בנט לא כשל ולא הכזיב. הוא עדיין הדמות הכריזמטית ביותר שאפשר למצוא בסביבה הסרוגה, רק שהוא מתמודד בזירת אלופי הארץ בכפיות טובה. בלי בנט, על חסרונותיו, היינו מתלבטים אם זבולון אורלב עבר את אחוז החסימה החדש או נשאר בחוץ.

מה שכן, היתה יומרה גבוהה. ייתכן שהאליטה הבאה תבוא ממרחבי הציונות הדתית, אבל ברור שזה ייקח עוד זמן. צריך להפסיק לנסות להיות ליכוד ב', ולהתמקד במפלגת נישה איכותית וטובה, גאה בתוצריה ובנבחריה. אם יבשילו התנאים להנהגה לאומית - זה יקרה בדרך הטבע. הרחבת שורות כמו שעץ פורש ענפיו. לאט. הדרגתי.

 

4 הסיסמה המכוערת ביותר במערכת הבחירות, הגזענית ביותר, האפלה ביותר, היתה זו שנמתחה בכבישים המהירים במרכז הארץ, "עם ביבי ובנט נישאר תקועים עם הפלשתינים לנצח". מה חשב אזרח ערבי על הטקסט הזה שנמתח לו מעל המכונית? שהישראלים תקועים איתו ועם חבריו לנצח? הדרישה להחלת החוק הישראלי בשטחי יהודה ושומרון היא לא רק הצודקת ביותר אלא גם המוסרית ביותר. אנחנו כבר "תקועים" איתם לנצח. כדאי לקרוא את "סיפוח עכשיו", ספרה החדש של קרולין גליק, שמתמודד באופן מנומק וגדוש בעובדות עם כל איומי הסיפוח: השד הדמוגרפי, הדין הבינלאומי, התגובות החזויות בעולם.  המילה סיפוח לא נעימה באוזניי. יש לה מצלול של ספחת. עדיפה "החלת ריבונות". העובדה היא שבאזור המתפרס על פני 23% משטח המדינה, וישראל שולטת בו, אין ריבונות ישראלית. הן הפלשתינים והן המתנחלים חיים תחת שלטון צבאי. הן הימין והן השמאל מתעלמים מהדריסה השיטתית של זכויות אדם וחירויות הפרט מצד הרשות הפלשתינית. 

 

5 המתנחלים נכנסו מתחת לאלונקה של נתניהו לא רק בשיעורי ההצבעה הגבוהים לליכוד, אלא גם בהתרוצצות הבלתי רגילה ביום הבחירות עצמו. סטודנטים, משפחות עם ילדים, אנשים מבוגרים, יצאו בהתנדבות לצפון ולדרום, להסיע ולשכנע ולעודד, להוציא מצביעים מהבתים. העלייה בשיעורי ההצבעה בעיירות הפיתוח קשורה לפעילות של "אם תרצו" והמתנחלים. נתניהו יודע את זה. הפעילים גם חילקו סטיקרים לא מפלגתיים. "מימין ומשמאל בוחרים לכבד ולאהוב", נכתב שם באותיות לבנות, מפתיעות, על רקע תכול, "ואהבת לרעך כמוך". מי שעמד מאחורי הסטיקרים הם המשפחות והחברים של שלושת הנערים, אייל יפרח, גיל־עד שער ונפתלי פרנקל. 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו