בנימין נתניהו כבש במבצע מזהיר של הרגע האחרון את יריביו־שותפיו בבית היהודי ובישראל ביתנו, ובעיקר ראה לצערו בנפילת יחד של אלי ישי. יש לו קואליציה זעירה בפוטנציה, שניתן לבנות במאמץ חסר תקדים. הוא תלוי ברצונו הטוב של משה כחלון, שגם לו היה הישג לא מבוטל אם כי לא מסעיר. הפרשנים ידעו לערוך אמש חישובים אריתמטיים שלפיהם בנתונים דחוקים גם יצחק הרצוג יכול לכונן קואליציה פוטנציאלית כזאת התלויה ברצונם של כחלון ואחרים. גוש הימין מונה 54 והשמאל 56, והתיקו זועק לשמיים.
בימים כתיקונם יש רצון ציבורי להכרעה ברורה. זה לא קרה. אבל התוצאה שהושגה היא הרע במיעוטו. מי שמבקש לשפר את היחסים עם ארה"ב, ומי שרוצה כי המשא ומתן עם הפלשתינים יתנהל תוך הגנה על האינטרסים הלגיטימיים של המתנחלים בגושי ההתיישבות, יודע כי הצעד הנכון עתה הוא להקים ממשלת אחדות לאומית המתבססת על רוטציה בראשותה בין נתניהו והרצוג.
לא נכון שממשלת אחדות היא שיתוק. כאשר שמעון פרס ויצחק שמיר הנהיגו אותה באמצע שנות ה־80, עלה בידם לחלץ את ישראל מאינפלציה דוהרת וחמורה, לשמר את הבנת העולם המערבי לחלק מעמדותיה המדיניות של ישראל ולקיים מדיניות ביטחונית נאותה.
נכון שהיום ומחר יוסיפו הפוליטיקאים להתבטא כמו במהלך מערכת הבחירות נגד כינון ממשלה כזאת ולגנותה כביטוי לשיתוק. אבל איש מהח"כים בשני הגושים הגדולים אינו רוצה לחזור בעוד שנה או 18 חודשים לקלפי. זה יכריע ויגבר על הנדרים מתקופת הבחירות. התוצאות ישמשו עילה ועלה תאנה מדוע המנהיגים פורשים מן ההתחייבויות של ימי הבחירות, ולטובת האומה ימחלו על כבודם. מה גם שלנתניהו ולהרצוג יש שני שותפים סבירים וראויים בדמותם של יאיר לפיד ומשה כחלון.
סיכום זה נכון למדגם הבסיסי שהתפרסם אמש ב־22:00. אם יתברר כי הוא משקף נאמנה את המציאות הפוליטית - חבל על הזמן. למרות שנתניהו טילפן אמש אל האיש אשר הביס - נפתלי בנט - ראוי לחבר גם בינו לבין הרצוג. מי שיכול לסייע להם לקצר את הדרך לממשלת האחדות - שתוקם רק לאחר משא ומתן מתיש מלווה במשברים עמוקים - הוא נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין. הוא מוכר כאיש ציבור נמרץ.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו