נפתח בחידה לקהל הקוראים: אם הצבעתי ולא צילמתי, האם נפסלתי?
הכתבה הכי נקראת היום באתר: מי לא הגיע לחתונה של גל וליאל?
כן, הסלפי - שכבר מזמן עבר את גבולות הטרנד והפך לסלע קיומנו ולחם חוקנו - הגיע בשעה טובה, ובגדול, גם לקלפי. אם תהיתם אתמול מה פשר תורי ההמתנה הארוכים במיוחד שהשתרכו ברבות מהקלפיות, כנראה שזה פחות בגלל שיעורי ההצבעה הגבוהים ויותר בגלל שמצביעים עשו לעצמם בוק חדש מאחורי הפרגוד. נדמה לי שההורים שלי הם היחידים שלא צילמו סלפי בקלפי, פשוט כי אין את הפונקציה הזאת בטוקמן. גם אני ויתרתי על העונג, מעצב השיער שלי היה עמוס היום. מלא נשים באו לעשות פן לקלפי.
ויש את אלה שלא הסתפקו בסלפי רק שלהם, אלא ממש צילמו אילן יוחסין מאחורי הפרגוד. הסבתא עם הבת והנכדה, שני אבות עם תינוק וחתול, חתול עם עגלה. פעם אנשים היו משלשלים פתק והולכים לשתות איזה טורקי. היום כולם נתקעים בקלפי הרבה יותר מדי כי הם צריכים להסביר לילד שלהם איך לשלשל את המעטפה בצורה פוטוגנית ולסדר את הפתק בזווית הכי טובה שיכולה להיות. הצעת ייעול לפעם הבאה: בכניסה לקלפי תתלו שלט: "אזרח יקר - נא לבחור את הפילטר לאינסטגרם לאחר ההצבעה".
האמת, כיף לראות את כולם יפים, חייכנים ומרוצים מעצמם על כך שהם מממשים את זכות הבחירה (חוץ מאלה שלא) תוך כדי שהם מנסים לייצר בדיחה מהצירוף של הפתקים מאחורי הפרגוד. הנה זה שמצביע שנ"צ והנה ההיא שמצביעה "רחמים לא ידע". ביום הזה כולנו סטנדאפיסטים.
ויש גם את אלה שנוזפים בפייסבוק באותם חברים שלא מצביעים כמוהם ודורשים מהם לבטל את החברות. מצוין, הזדמנות טובה לנקות את הפרופיל לפני פסח. כמה יחידי סגולה אפילו הצליחו להתנתק מהפייסבוק ויצאו מהבית אל הים רק כדי להעלות תמונה שלהם בבגד ים. לפייסבוק, כמובן.
ועוד מילה על פייסבוק. את כמות המילים שנכתבו על זה שהבחירות האלו התנהלו ברשת, אי אפשר לספור. אבל נדמה לי שגם המפלגות וגם אנחנו שכחנו שיש חיים אמיתיים שם בחוץ, ושום פוסט, סרטון ויראלי או דיון סוער לא מייצגים את מה שבאמת קורה בציבור. סקרים? הצחקתם את המדגמים.
אבל נחזור ליום החג של אתמול. אחרים ניצלו את הבוקר לארוחת בוקר משפחתית ויש את אלה שניצלו בצורה מקסימלית את השבתון - הקניונים ובעלי החנויות.
כי בינינו - עיזבו קלפי, הבחירות האמיתיות היו בין סייל במנגו לזה בזארה. בחירות מבטלות את יוקר המחיה. אפילו שמעתי מישהו מתלונן בעזריאלי (אני רק קפצתי לראות) למה לא קבעו את הבחירות ליום חמישי, ככה היה לכולנו סוף שבוע ארוך ואפשר היה לנסוע לצימר. תכלס, צודק.
בתי הקפה בתל אביב היו מלאים באנשים, אבל זה לא קשור לבחירות. כלומר רק לבחירות של כל מיני תל־אביבים, ואמא שלי התקשרה כל חמש דקות כדי לשאול מה נשמע ואם כבר הצבעתי. בינינו, רק בינינו, אני באופן אישי לא ממש רואה צורך ביום שבתון רק כדי ללכת להצביע. הקלפיות פתוחות עד עשר בלילה. אם כלות וחתנים יכולים לעצור בקלפי לפני החופה, אז כולנו יכולים. הנה, אני יצאתי להצביע בתשע וחצי בערב. לא כי הייתי עסוקה, סתם כי לא הצלחתי לגרד את עצמי מהספה. רק לעצמאים אין עצמאות ביום הבחירות. אף אחד לא משלם לנו על יום שבתון. חומר למחשבה בבחירות הבאות.
תוך כדי ההצבעה בקלפי התחלתי לחשוב על הסטארט־אפ הראשון שלי - "סלפי על הספה". שירות הצבעה עד הבית. מגיעים שני שוטרים, אני משלשת פתק והם מעבירים אותו הלאה. ומצלמת כמובן.
ואחרי היום המתיש הזה, אם חשבתם שהחגיגות מסתיימות בערב, אז טעיתם. "איפה אתם במדגם?" זה "איפה אתם בסדר?" של יום הבחירות. הטלוויזיה דולקת, החברים בדרך, הסושי הוזמן, השמפניה על השולחן. כי מה אנחנו הישראלים אחרי הכל הכי אוהבים? סיבה למסיבה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו