לאחרונה פתחו כמה מעמיתיי - אלופים במילואים ובכירי המודיעין לשעבר - במסע פוליטי נגד ראש הממשלה. לא הבנתי את הבסיס למהלך, שהרי הם תקפו מימין (למה לא הושמד חמאס בעזה, למשל) אבל התכוונו לסייע לשמאל. איש מהם לא ממליץ להצביע לבית היהודי או לישראל ביתנו.
אני חש חובה לענות על השאלות. החובה נובעת מכך שבמשך כשנתיים וחצי כיהנתי כיועץ לביטחון לאומי של רה"מ בנימין נתניהו. הוא כמובן קיבל את ההחלטות, אבל אני רואה עצמי כמי שסייע לעיצובן. לא תמיד דעתי התקבלה, אבל תמיד התאפשר לי להסבירה בפרטנות הנדרשת.
שאלה ראשונה נגעה לשחרור האסירים הפלשתינים תמורת גלעד שליט. זאת שאלה החורגת מהתחום המקצועי ומעורבים בה שיקולים מוסריים וחברתיים משמעותיים. ברור שהיה לחץ פנימי אדיר בישראל לשחרר את המחבלים, והוא היה מרכיב דומיננטי בהחלטה. הלחץ הזה לא נענה בלחץ נגדי, או בהבעת דעה נחרצת נגד המהלך, על ידי אותם אלה שטוענים עתה נגדו. אם זאת היתה דעתם, הם לא עשו את המינימום הנדרש כדי לסייע לאלו שחשבו שאין לשחרר את המחבלים. יש יותר מצביעוּת בהעלאת השאלה על ידי מי שלא סייעו במאומה לעמוד בלחץ, וחלקם אפילו שיבח את ההחלטה בזמנו.
השאלה השנייה נחלקת לשניים ונוגעת לחמאס: כיצד איפשרה לו ישראל לחפור את המנהרות, ולמה לא התגברה עליו במהלך המבצע. חשבתי, ולכך הטפתי במהלך תפקידי, שלא נכון שישראל תיזום ללא סיבה נראית לעין מבצע נגד חמאס ברצועה. הדברים עלו יותר בהקשר של ההתעצמות ברקטות, אבל ההיגיון דומה. לצערי, בעולם הנוכחי אי אפשר ליזום, ללא "תירוץ" חזק, מבצע שבמהלכו נהרגים אלפי פלשתינים. לא בטוח שאפשר לעשות זאת גם לנוכח 70 הרוגים ישראלים, אבל זה שיקול שונה. רק מנהיג חסר אחריות, המוכן לסכן את הלגיטימציה של ישראל ואת יכולתה להפעיל כוח כשיהיה צורך אמיתי, ייזום מבצע כזה. השאלה מצביעה על חוסר הבנה אמיתי של בעיית עיתוי השימוש בכוח מול איום נוסח חמאס.
"חיסול חמאס" הוא כמובן סיסמה מתלהמת שאינה מתאימה לאנשים שקולים. היא באמת לא רצינית. אגב, לשמוע דברים כאלה ממי שתמכו באוסלו וביציאה החד־צדדית מעזה - זה מוזר לחלוטין. הרי "הימין" טען שזאת תהיה התוצאה, וחלק מהשואלים ניפנף אותם בזכות דרגותיו וניסיונו. בעניין זה יש לא רק חוסר הבנה, אלא גם חוסר יושר אינטלקטואלי.
השאלות על רמת הגולן, חימוש חיזבאללה והטרור האישי בירושלים - אינן ראויות לתשובה. ראש הממשלה ודאי אינו אשם ב"מהומה" במזרח התיכון, צריך להודות לו שהשכיל שלא לערב את ישראל במהומה הנוראית הזאת. ראש הממשלה אינו אחראי לכך שאסד הפך תלוי בחיזבאללה ושסוריה מוכנה לעשות הכל עבורו, ושום ראש ממשלה לא יכול למנוע טרור של בודדים. אלה שאלות לניגוח בלבד, אלא אם כן מישהו ממליץ לצאת למתקפה יזומה, היום, נגד חיזבאללה או להטיל עוצר שימנע תנועת ערבים בירושלים.
• • •
באשר לאיראן, אני מבקש לצטט מעיתון חשוב שאינו מאוהדי רה"מ, "האקונומיסט": "הגרעין באיראן זוכה לטיפול בינלאומי רחב, גם בגלל מר נתניהו, מה שאין כן בשאר המקומות שבהם יש בעיות דומות". וזה כל הסיפור: איש בעולם לא היה מוביל את מאמץ הסנקציות ועוסק בנושא באינטנסיביות ללא פעילותו הקולנית וה"מרגיזה" של רה"מ. משהתברר, בניגוד להערכת חלק משואלי השאלות, שארה"ב מובילה להסכם גרוע, יש לישראל שלוש אופציות: להיכנע לתכתיב האמריקנים ולדון עימם בחדרי חדרים על התמורה; לשתוק ובחלוף הזמן להשתמש ביכולותינו; או, כדרכו של רה"מ, לדבר באופן ברור נגד ההסכם, לשלם עכשיו את מחיר היציאה נגד אובאמה ולהכין את המערכת הבינלאומית לאפשרות שבבוא היום נפעל. זאת בתקווה שהבהרה זו תקשה על הממשל להגיע להסדר גרוע. זה נושא סבוך שלצערי מעטים מבינים אותו באמת, אבל אי אפשר בשום פנים ואופן לטעון שעמדת נתניהו אינה הגיונית או פחות נכונה מהאחרות. אני די בטוח שכמה משואלי השאלות היו מגלים הבנה גדולה יותר לעמדתו לו היו בקיאים בפרטי הנושא.
השאלה האחרונה היא השאלה הפלשתינית. זה נושא מורכב כי בשני הצדדים מעורבים רגשות ואינטרסים, אידיאולוגיה ותחושות בטן, לא פחות מהיגיון. האם באמת אפשר להאשים רק את ישראל בכישלון המו"מ? האם הפלשתינים נענו להצעות של ראשי ממשלה אחרים, אולמרט וברק, למשל? האם יש סיכוי שיקבלו את תנאי המינימום, הנשמעים מפי המתחרים בראש הממשלה? אני מעריך שחלק מהשואלים יודע שהתשובה לכך שלילית, אבל הם שאלו כדי להביך את מי שאינם אוהדים.
אחד החברים בקבוצה טען כי צה"ל יכול להגן על כל גבול שייקבע. לעניות דעתי המקצועית, זאת אמירה ללא בסיס. יש מצבים שבהם אי אפשר להילחם בטרור (למי ששכח: ישראל כבשה מחדש את יו"ש ב־2002, אחרי שהתברר שאין דרך לעצור את הטרור משם). חבל שאמירות מטעות כל כך מבחינה מקצועית נאמרות רק לצורכי הניגוח הפוליטי.
ומכאן להערה החורגת מתשובותיי המקצועיות. בשמי ועל אחריותי: אני חושב שיש נזק רב בהתארגנות פוליטית של בעלי דרגות. זאת הסיבה שלא הסכמתי לקחת חלק בהתארגנות נגדית שרצו לארגן בכירים אחרים "כדי להגן על רה"מ". זה רע לצבא, שבו יתחילו לבחון מי שייך למי. זה רע לפוליטיקה הישראלית, כי מישהו עוד עלול לחשוב שיש עדיפות לאלוף על פני אזרח מן השורה בנושאים פוליטיים. וזה רע לבעלי הדרגות, שמשחקים במגרש הפוליטי אבל מבקשים שיתייחסו אליהם כלא פוליטיים. לכן איני קורא לאיש למי להצביע או למי לא להצביע. זאת זכות השמורה לכל אזרח.
חבל שבעלי הדרגות גררו את דרגותיהם אל עולם המניפולציה הפוליטית. זה עולם חשוב, אבל חשוב יותר שהדרגות יישארו מחוץ לו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו