הרצף חסר התקדים והסוריאליסטי כמעט של מחיאות כפיים סוערות מצד המחוקקים של שני בתי הקונגרס - כולל רובם של הדמוקרטים - שם ללעג את התחזיות שלפיהן הביקורת שהיפנה בנימין נתניהו כלפי ממשל אובאמה תוביל למשבר ביחסי ארה"ב־ישראל.
המציאות היא שהעם האמריקני והקונגרס מעולם לא הפגינו תמיכה רבה יותר בישראל מאשר כיום. למעשה, למרות הלחץ מצד הממשל, רק מיעוט קטן בקרב הדמוקרטים נמנע מנוכחות בנאומו של נתניהו. ואמנם, אין להכחיש שישנם אלמנטים הולכים ורבים באגף השמאלי של המפלגה הדמוקרטית אשר אימצו את ההטיה של השמאל האירופי נגד ישראל. הדרך להגבלת השפעתם היא לא לטייח את חילוקי הדעות ולשנן מנטרות בנוגע לעל־מפלגתיות. מה שנחוץ הוא חיזוק של קשרינו עם רוב חברי הקונגרס הדמוקרטים התומכים בישראל.
נתניהו עתר בפני ארה"ב והמערב לפעול כעת, לפני שיהיה מאוחר מדי, ולמנוע את "הספירה לאחור לסיוט גרעיני פוטנציאלי". הוא הדגיש ש"המשטר האיראני מהווה איום גדול לא רק על ישראל, אלא על שלום העולם כולו". כמו כן, הוא הדגיש את "סעיף השקיעה" בעיסקה המוצעת, שבמסגרתה יבוטלו כל הסנקציות לאחר עשר שנים, ובכך יתאפשר לאיראן לייצר נשק גרעיני באופן חופשי.
מלבד העובדה שהנאום עורר את כעסו של הממשל בבית הלבן, האינדיקטורים מצביעים על כך שנאום נתניהו יעודד את הקונגרס למנוע כניעה של ארה"ב בפני האיראנים. ואכן, לפי ה"וול סטריט ג'ורנל", כבר עתה יש 64 סנאטורים (כולל דמוקרטים) - רק שלושה קולות פחות מן הדרוש לרוב חסין לווטו - המוכנים להצביע לטובת חקיקה שתדרוש שהעיסקה עם איראן תאושר על ידי הקונגרס. משמעות הדבר היא שחשיפתו המשולהבת של נתניהו את הסכנות הטמונות בכניעה תרמה לעמדה נוקשה יותר מצד הקונגרס - אשר עלול לגבור על הווטו הנשיאותי.
אין להכחיש כי היחסים בין ממשלת ישראל לממשל אובאמה קרים, אולם זה לא החל עם נאום נתניהו בקונגרס. מקורם של היחסים עוד בלחץ הבלתי פוסק של הממשל על ישראל לסגת לגבולות שביתת הנשק הבלתי ניתנים להגנה מ־1949, הגינויים אחוזי הטירוף כלפי בנייה ישראלית בירושלים היהודית וההטיה נגד ישראל ולטובת הרשות הפלשתינית. הקש האחרון הורגש במהלך המלחמה האחרונה נגד חמאס, כאשר ממשל אובאמה ביקש, שלא בהצלחה, לקדם את קטאר, אחת מנותני החסות לחמאס, כדי שתחליף את מצרים כמתווך.
אם נתניהו ייבחר מחדש, אובאמה יהיה מודע לתמיכה העצומה שלה זוכה ישראל בקונגרס, והוא עלול לחשוב פעמיים לפני שיפתח בקמפיין נוסף להסטת ישראל לשוליים. אם הרצוג ייבחר, הבית הלבן יחשיב אותו לכפיף יותר, וללא ספק יגביר את הלחץ על ישראל לוויתורים.
מעבר לכל אלו, נאום נתניהו בקונגרס מהווה אירוע היסטורי שיירשם בספר דברי הימים של העם היהודי. ישראלים ומבקרים ציניים ביטלו את נאומו כ"תיאטרלי", ואולם רבים, כמותי, חשו בוודאי גאווה על שזכו לראות את מנהיגה של מדינה יהודית זעירה וחזקה נואם בפני הפרלמנט של האומה החזקה ביותר בעולם כשהוא עושה זאת בגאווה וכבוד ציוניים וזוכה לתשואות רמות ונלהבות.
כמה מבקרים נזפו בנתניהו על כך שניצל את השואה בנאומו. ואולם, בזמן שהאזנתי לו, מחשבותיי נדדו לסביי ינטה ואהרון אקרמן, אשר, לצד מיליוני יהודים נוספים, הובלו כצאן לטבח בתאי הגזים ובשדות הקטל.
האם אלו שעברו את השואה או שהשתתפו במאבק להקמת המדינה היהודית היו יכולים לשער בחלומותיהם הרחוקים ביותר שבתוך מאה שנים, מנהיג יהודי ישיג הכרה שכזו מצד המחוקקים בעלי העוצמה הרבה ביותר בעולם? אכן, אנו חיים בזמנים יוצאי דופן שרבים יגדירו אותם כנס. אין זה יאה שאנו נתייחס למעמדנו כמובן מאליו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו