ישנם כמה סימנים לכך שפרסום "מסמך הוויתורים" הוא ספין שקרי. ראשית, בגלל תוכנו. במאי 2013 נשא נשיא ארה"ב אובאמה נאום שבו קרא לחדש את המו"מ על בסיס גבולות 67'. יממה לאחר מכן נפגש עימו נתניהו בבית הלבן, ובניגוד לנוהג שלפיו את הוויכוחים מנהלים בפנים ואילו ההצהרות המשותפות משמשות מפגן אחדות, התעמת ראש הממשלה עם נשיא ארה"ב לעין כל ובשידור חי. כעת מצפים שנאמין שבאותו זמן ממש נתניהו הסכים לגבולות 67'. כנ"ל לגבי ויתורים על ירושלים והסכמות על שיבת הפליטים.
שנית, בגלל כלי התקשורת שפירסם את המסמך. הסיכוי היחיד של הרצוג ולבני להרכיב את הממשלה הבאה הוא אם המחנה הציוני יהיה גדול מהליכוד. כדי שזה יקרה הליכוד לא חייב לאבד מנדטים לשמאל, אלא גם לימין. זה בדיוק האפקט שלו ציפו מפרסמי המסמך. שמצביעי ליכוד ייבהלו ויעברו לתמוך במפלגות מימין לליכוד, מבלי שיבחינו שבכך ישפרו את סיכויי הרצוג ולבני לעלות לשלטון.
מנגד, ציפי לבני, שלמרות היריבות הפוליטית עם נתניהו היתה אמורה לברך על פרסום המסמך, כמי שכבר עשתה קריירה שלמה סביב הטענה כי נתניהו סרבן שלום. והנה, במקום לשבח, או לכל הפחות לשתוק - בכל זאת תקופת בחירות - פתחה לבני במתקפה עם טיעונים מוזרים למדי גם מצידה.
בנט כשל בניסיונו להפוך את הבית היהודי לליכוד ב', וכעת הוא מבין כי הדרך היחידה להגשמת חלומו להיות ראש הממשלה תעבור כנראה רק דרך הליכוד. אבל כל עוד נתניהו שם, דרכו חסומה. בנט פירק בפעם הקודמת את המחנה הלאומי, כשבחר ללכת עם "אחיו" הזמני לפיד והחרים את החרדים. יש להניח שמצביעיו מצפים שהפעם ינהג אחרת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו