יש מקרים שבהם פרקליט חש שעוד לפני שפתח את פיו הוא כבר הפסיד את התיק.
המנוסים שבין הפרקליטים יודעים שבמקרה זה "יפה שתיקה לחכמים" ומוטב להם שימשכו מרצונם את עתירתם ולא יתבזו בטיעוני סרק כשתוצאות הדיון גלויות מתחילת הדיון.
אבל יש פרקליטים קשי הבנה, שלא רק שאינם קולטים את המסרים הברורים שבית המשפט משלח לעברם פעם אחר פעם, אלא מתעקשים לטעון את כל טיעוניהם ולטחון אותם עד דק. עד כדי כך, שהנמצאים באולם כובשים את פניהם בקרקע מרוב בושה ומייחלים לרגע שבו יבין סוף סוף הפרקליט את אשר מבקשים לרמוז לו.
הטיעון שנשמע אתמול בבית המשפט העליון היה אחד מאותם רגעים מביכים אלה. העותר לא בחל במילים. בבקשתו להוצאת צו מניעה נגד "ישראל היום", תיאר את הסכנה שבהופעת העיתון המונח לפניכם כ"סכנה מהותית מוחשית ומיידית" - כך, לא פחות - "לקיומה של הדמוקרטיה".
לטענתו, המקורית מאוד, יש לומר, קיומו של "שוק דעות" מגוון, מתן ביטוי לדעות שונות והופעתו של עיתון - ולא סגירתו - הם אלה שפוגעים, כביכול, בחופש העיתונות, בחופש הביטוי בכלל ובחופש הביטוי הפוליטי בפרט, שהם "נשמת אפה" ו"ציפור נפשה" של הדמוקרטיה.
אכן, העותר ביקש לאלפנו בינה בשיעור מקורי ביותר בדמוקרטיה מסוג חדש, ואנחנו לא ידענו. ולא נחה דעתו עד שצירף לבקשתו "חוות דעת מומחית", עשרות עמודים, שניסתה להוכיח, באותות ובמופתים, כי העיתון "ישראל היום" אינו אלא אמצעי תעמולה בידי ראש הממשלה לצורך הבחירות.
העותר לא נתן לעובדות לבלבל אותו. העובדה שהעיתון הוקם כבר לפני 8 שנים, ללא כל קשר לבחירות הנוכחיות לכנסת, והעובדה שהחוק כלל אינו מסמיך את יו"ר ועדת הבחירות לסגור עיתונים או להיות "צנזור" על תוכנם לא הפריעו לו. גם עמדתו הנחרצת של היועץ המשפטי לממשלה שביקש להצטרף לדחיית הבקשה על הסף לא מנעה מהעותר לדבוק בטענותיו.
יו"ר ועדת הבחירות, השופט ג'ובראן, לא השתכנע מטענות העותר. בהחלטה מנומקת וארוכה, עמד אחת לאחת על טענות העותר, ודחה את בקשתו. לא לפני שחייב אותו בתשלום חריג למדי של הוצאות משפט בסך 20,000 שקלים לטובת המשיבים. בהחלטתו הדגיש את חשיבותו של חופש העיתונות, אשר הוא בגדר "תנאי הכרחי לממשל תקין והוגן ולחירויות האדם. יש עיתונות חופשית - יש דמוקרטיה, אין עיתונות חופשית - אין דמוקרטיה", ציטט דברים שאמר בית המשפט העליון בעבר.
אך העותר דנן לא אמר נואש.
כראוי למי שמדבר גבוהה גבוהה בזכות "קיומה של הדמוקרטיה" הוא עתר לבג"ץ, ותבע כי זה יתערב בהחלטת יו"ר ועדת הבחירות ויבטל אותה.
אתמול, כבר בתחילת הדיון, ניסתה נשיאת בית המשפט העליון לרמוז לו בעדינות כי "העובדה שלא הוצא צו על תנאי מדברת בעד עצמה. לכן אדוני יניח לזה וישלים טענותיו בקצרה". אבל העותר לא נרמז.
במהלך כל הדיון ניסו השופטים לרמוז לו שאין כל בסיס לעתירתו, אך העותר בשלו. לבסוף, לאחר טיעון ארוך, הבין. "לאחר שמיעת הערותינו חזר בו העותר מהעתירה", כתבו השופטים בפסק דינם. כדרכו, בית המשפט מתנסח בלשון דיפלומטית, שרב בה הנסתר על הנגלה.
הדברים שהוחלפו באולם בית המשפט במהלך הדיון חושפים מעט ממה שחשבו השופטים על העתירה.
לא בכל יום שומע עותר - בוודאי אחד שהוא גם עורך דין - הערות חוזרות ונשנות מפי נשיאת בית המשפט העליון על כך שהוא "גורר אותנו לים שאנו לא יודעים מהו", "גורר אותנו לעולמות שונים", ו"לוקח אותנו למקומות שהם לא המקומות שאנו דנים בהם".
במקום לענות לשאלות בית המשפט, בחר העותר לחזור שוב ושוב על טיעונים שכבר נדחו על ידי יו"ר ועדת הבחירות, והמשיך בהרצאת טיעון שהכין מראש. בשלב מסוים פקעה גם סבלנותו של בית המשפט: "אדוני הכין משהו ואז אמר עכשיו נדלק הפנס, עכשיו אגיש. זה לא מתאים", העיר השופט מלצר.
בחלוף שעה ארוכה, פקעה גם סבלנותו של בית המשפט. "לעיתים אנו שולחים אנשים להתייעץ עם הקליינט", העירה לעותר נשיאת בית המשפט העליון, אבל במקרה הזה, שבו העותר היה גם הפרקליט של עצמו - "אפשר לעשות זאת בהתייעצות פנימית".
"התייעצות פנימית" זו נמשכה מספר דקות, ורק לאחריהן השתכנע העותר ומחק את עתירתו. הפעם בית המשפט היה רחמן כלפיו ונמנע מלהשית עליו הוצאות משפט.
בניגוד לעותר, בית המשפט לא סבר לרגע שהופעת העיתון שלפניכם היא "סכנה מהותית, מוחשית ומיידית לקיומה של הדמוקרטיה".
הדמוקרטיה ניצלה, וליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו