מערכת הבחירות ההזויה המתנהלת בימים אלה יוצרת מועקה אצל אזרחים רבים. תקשורת עוינת לימין הישראלי, ובייחוד לראש הממשלה, התגייסה בלי מעצורים ובמינימום יושרה לפקודת מצביא העל נוני מוזס.
שורות־שורות של עיתונאים ופרשנים צועדים בסך, ובמקום "שמאל, ימין" זועקים במלוא גרונם "שמאל, שמאל". שיירת מסע התקשורת נעה בקצב אחיד מתוזמן ומתוזמר, שמזכיר מצעדים שנערכים בכל שנה בכיכר האדומה במוסקבה. אל מצעד העיתונאים המגויסים לצורכי מוזס מצטרפים פוליטיקאים חברי המחנה ציוני, שם שמתאים ליחידה צבאית הפועלת על פי תכתיבים ופקודות.
התחושה בקרב ציבור רחב היא שהבחירות הפעם, על הנהגת המדינה, מתנהלות בין בנימין נתניהו ומחנה הימין לבין קבוצת נוני מוזס. בין ראש ממשלה נבחר לבין בעל עיתון שהיתה לו מדינה, ושכל חפצו לחזור ולשלוט בה, בראשיה, ביועציה ובסדר יומה. נראה, לכאורה, שיצחק הרצוג וציפי לבני הם בסך הכל ניצבים בסרט אימה, המתאר מחזה אפוקליפטי שבו מדינה שלמה הופכת להיות בת חסות הנשלטת בידי אדם אחד, שכבר שנים מצליח למשוך בחוטים נסתרים ולהרקיד לצלילי חלילו ראשי ממשלה, שרים וחברי כנסת.
את ההוכחה הלכאורה אולטימטיבית, או בלשון העממית "אקדח מעשן", סיפקה ציפי לבני, המועמדת לראשות הממשלה מטעם המחנה הציוני, בכנס שנערך אתמול בנושא "הון־שלטון־עיתונות". ציפי לבני, שרת משפטים לשעבר, שהיתה מהמובילות את החקיקה האנטי־דמוקרטית לסגירת העיתון "ישראל היום", הודתה שהיא שוחחה עם נוני מוזס, מו"ל "ידיעות אחרונות", קודם שהגישה את הצעת החוק נגד "ישראל היום".
זאת ועוד, היא אף השתמשה בחוות דעת כלכלית שקיבלה ממנו, ושהוא שילם עבורה. לבני העדיפה חוות דעת פרטית מוזמנת על ידי בעל עניין, שסתרה את עמדת היועץ המשפטי לממשלה. היועמ"ש וינשטיין, כזכור, פסל את הצעת החוק הזו וקבע כי אין לה בסיס וכי אין בה צורך. לבני פעלה ההפך.
אם איני טועה, בספר החוקים, בדיני העונשין, יש הגדרה די מדויקת לנבחר ציבור שמעמיד את שירותיו לטובת גורמים בעלי עניין, בניגוד לדעתם של עובדי מדינה בכירים. מה גם שציפי לבני ומפלגתה הנוכחית (בינתיים) מקבלים ללא הרף תקשורת אוהדת ותמיכה על בסיס יומיומי. לטעמי, מי שהוצגה כגברת ניקיון מתקשה להצדיק את התואר.
ציפי לבני אמרה בכנס: "במערכות יחסים בין קבוצות כוח, הפוליטיקאים חלשים והשלטון נכנע לקבוצות לחץ". מעולם לא שמעתי מלבני עדות כל כך מדויקת, היא הרי מעידה על עצמה ועל שותפיה להנהגת המחנה הציוני שאינם מסוגלים לעמוד מול קבוצות לחץ. המהלך לסגירת העיתון "ישראל היום" הוא הוכחה מובהקת שלפחות מול הלחץ של נוני מוזס היא אינה יכולה לעמוד.
