יש רגעים שבהם אדם קונה עולמו או מאבד אותו בשעה אחת, ויש אומות הקונות או מאבדות עולמן בשעה אחת. הדרמה סביב נאומו של רה"מ מול שני בתי הקונגרס הערב היא שיאו של תהליך ארוך ומייגע למניעת התחמשות בנשק להשמדה המונית, קרי, נשק גרעיני בידי איראן. וזו איראן אשר עקב משוגותיהם של מנהיגי המערב בכלל ומנהיגי ארה"ב בפרט, הוליכו אותה אל חיק האיסלאם הרדיקלי. 1979 תיזכר אמנם כשנה שבה התרחשה המהפכה הגדולה באיראן, ברם, היא תיזכר גם כשנה שבה הוחלט על ידי ממשלת ישראל שכלו כל הקיצים הדיפלומטיים בניסיון למנוע מעיראק לאחוז בנשק גרעיני.
מנחם בגין קנה את עולמו ביכולת הראייה מבעד לערפל, מעבר לקהות החושים וליכולת החיזוי של כל ההנהגה הביטחונית והמדינית. סגנו, יגאל ידין, שר הביטחון עזר ויצמן, ראש המוסד וראש השב"כ וראש אמ"ן - כולם התנגדו לפעולה נגד הכור. דחיית הפעולה הצבאית אז נבעה מהדלפה של שמעון פרס, אשר כתב בפתק המפורסם לבגין: אנחנו נהיה כמו ערער בערבה. ההמשך ידוע - ההפך הגמור. לאחר אמברגו בן חצי שנה על אספקת מטוסי קרב, נחתם מזכר הבנה אסטרטגי עם ארה"ב, המעמיד את ישראל בדרגה קרובה מאוד לבעלת ברית נאט"ו של הימים ההם.
בשנות ה־90 הצביע בנימין נתניהו על האפשרות שאיראן תהיה בעלת נשק גרעיני. הוא לא היה הראשון, וזה לא היה סוד. איראן החלה את הכנותיה להצטייד בנשק שכזה עוד בימים שבהם קשריה עם ישראל היו איתנים. השנים חלפו ונשיאה לשעבר של איראן, וכיום ראש המועצה לאבטחת האינטרס של המשטר באיראן, עלי רפסנג'אני, הכריז בשנת 2000: "נכון, הציונים יכולים להסב לנו נזק כבד, אבל די בפצצה אחת כדי לחסל את ישראל". המיוחד בהצהרה הזו, אשר דומות לה שבו ונשנו עם השנים ביתר שאת, הוא הניתוח הרציונלי של המציאות. מנהיגי איראן הכירו היטב את מנהיגי המערב, ועל כן המשיכו בתוכנית הגרעין. למרות הוצאות העתק, למרות המשמעות הפנים איראנית, המטרה של איראן ברורה.
יתרה מכך, הנחת היסוד של רבים היא שאם ישראל תותקף בנשק גרעיני תהיה לה יכולת תגובה של "מכה שנייה". הטעות, לדעתי, בתפיסה הזו קשורה במדיניות העמימות הנמשכת זה עשרות שנים. מפני שיכולת ההרתעה של ישראל בתחום הגרעין, דהיינו העמימות בדבר קיומו של נשק מסוג זה בישראל, איננה עומדת במבחן המציאות.
הראיה לדבר היא ההצהרות והמימוש המעשי של היכולת הגרעינית של איראן. בהקדמה לספרו המפורסם של שלמה נקדימון, "תמוז בלהבות", הוא מתאר את התרחיש שבו טיל גרעיני נע לעבר ישראל ומתקיים ויכוח בקבינט היושב במקלט אטומי אם כדאי להגיב. התסריט איננו דמיוני. ישראל קטנה עד כדי שפיץ העיפרון, למי ששכח - שטחה (ללא שאריות יהודה ושומרון) 22 אלף קמ"ר, ורובה של האוכלוסייה מרוכז בין חדרה לגדרה.
ישראל אינה יכולה לספוג טעות גרעינית, ולו הקטנה ביותר. לפיכך - אם חלילה ייכשלו המאמצים הדיפלומטיים, על ישראל לתקוף באיראן. נאומו של רה"מ יכול לחסוך את המהלך הצבאי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
