התרגיל המבריק שעשה נתניהו לאובמה

ככל שמתקרב נאומו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, מתברר כי נשיא ארה''ב אובמה נפל בפח. בלהיטותו להתנגח בנתניהו ולפגוע בו באופן אישי, אובמה נתן לנתניהו הזדמנות חד פעמית לשכנע את הקונגרס ולהשיג את רוב של שני שליש מהקונגרס הנחוץ בכדי להתגבר על הווטו הנשיאותי הצפוי ולהטיל סנקציות חדשות. השבוע פורסם באתר 'פוליטיקו' כי מתוך 232 חברי הקונגרס והסנאט הדמוקרטים, רק 30 הודיעו כי יחרימו את הנאום. בפרפראזה על דברי צ'רצ'יל הגדול, בקרב מול נתניהו, אובמה בחר במלחמה (אישית נגד נתניהו) ויקבל בסוף גם מלחמה וגם חרפה (כאשר רוב מוחלט מהקונגרס יתייצב לנאום).

כשהוכרז הנאום של נתניהו, שיצא לפועל בשיתוף פעולה פוליטי עם הרפובליקנים, רבים בישראל ובארה''ב הרימו גבה. 'נתניהו הורס את התמיכה הדו מפלגתית', 'נתניהו משתמש באיראן לצרכים פוליטיים', אמרו הכותרות. ובאמת, קשה היה להבין: למה כל כך קרוב לבחירות? מה הדחיפות כאשר ההסכם עדיין לא נחתם? האם נתניהו באמת חושב שהוא ישנה את דעת הממשל האמריקני באמצעות נאום?

ביקורת העיתונות הישראלית על הנאום התמקדה יותר בעובדה שבכדי להשיג את המשך הסנקציות, דרוש רוב של שני שלישים מהקונגרס. נאומו של נתניהו יפגע בסיכוי להשיג את הרוב הזה, ואכן, עם פרסום הנאום שמענו על מספר חברי קונגרס שהודיעו כי יחרימו את הנאום.

תזמון הנאום הפך להיות קריטי כאשר התבררו פרטי ההסכם עם איראן. למרות המידור של ממשל אובמה, ישראל הצליחה להשיג את המידע החשוב ביותר: ההסכם יאפשר לאיראן להעשיר אורניום במידה הדרושה להפקת פצצה, במידה והאיראנים יוכיחו 'התנהגות טובה' לאחר מספר שנים.
הנשיא אובמה הבהיר אינספור פעמים כי ההסכם עם איראן עומד בראש מעייניו. זו מורשתו.
לכן, ההתנהלות מול נתניהו הותירה לו שתי ברירות: האחת, לבלוע את האגו ולקבל את נאומו של נתניהו בברכה. השנייה – להחרים את הנאום ולראות בו מלחמה אישית שמנהל מולו נתניהו.

ייתכן וזה בדיוק מה שנתניהו רצה – להפוך את הנאום מאירוע שולי בהיסטוריה, עוד נאום בשרשרת נאומים המהודקים של נתניהו, ל'הזדמנות האחרונה' - לצ'אנס האחרון לשכנע את הקונגרס בנחיצותן של הסנקציות. תארו לעצמכם מה היה קורה אם אובמה היה שותק, ויתרה מכך – מה היה קורה אם הרטוריקה מול נתניהו הייתה רכה יותר. האם לנאום הייתה הזדמנות אמתית לשנות את מהלך ההיסטוריה? במקום זאת, אובמה הצליח לאחד כמעט את כל חברי הקונגרס בתמיכה בנאומו של נתניהו, ועל הדרך הצליח גם לגרום לערעור תדמיתו כידיד ישראל.

האחוז המזערי של מחרימי הנאום (12 אחוז מהדמוקרטים) מראה כי התרגיל של נתניהו הצליח: מפסיק שולי בהיסטוריה, הפך הנאום להזדמנות האחרונה של ישראל למנוע איראן גרעינית בדרכים דיפלומטיות. על הדרך, העניק נתניהו לאובמה שיעור בדיפלומטיה ובפוליטיקה. לטובת כולנו, נקווה שהתרגיל של נתניהו יצליח.

מתן אשר הוא כותב וחוקר יחסים בינלאומיים ואנטישמיות ומתמחה במרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו