המאמן. אלי כהן הוא מדריך, מאמן כדורגל מצטיירת כמילה גדולה מדי. די עצוב לראות שמהשריף הגדול והמוערך נשאר בקושי אקדח קפצונים. צ'וקול פותח בהרכב באופן קבוע, שי אבוטבול הוא באנקר בלי שום קשר ליכולת האמיתית שלו, ובסוף דודו ביטון הופך לבועט פנדלים. אלי כהן יכול להגיד עד מחר שהוא הגיע כדי להשאיר את הקבוצה בליגה. תוצאות כאלה יכלו להביא רן בן שמעון או אסי דומב.
השחקנים. כי נאמר כבר הכל, אין לי מה להוסיף לזה. אולי השילוב הזה של סגל בינוני עם מאמן בינוני יוצר את הכאוס הזה. דווקא הרכש ממכבי, בן רייכרט, שכל הסימנים מראים שיוביל את הפועל בשנה הבאה או בעילוט או בליגת העל, צריך לקחת את המושכות ולסחוב יחד עם משה אוחיון (בתנאי שזה יקבל הזדמנות כבר) ולוקאס סאשה לחוף מבטחים, על אף יריבות עדיפות כמו עכו, הפועל פתח תקווה והפועל חיפה שהן שועלות בקרבות התחתית.
הקהל. חלק שומרים אמונים לקפטן, חלק מקללים שחקנים שחשודים בחוסר נאמנות, רבים בינם ובין עצמם ובטוחים שהם יודעים רוב הזמן את הכל. מזל שאין כאן אחים שעובדים בשווארמייה אחרת עוד היינו חשים בלבול רציני אמש ביציע חמש בעכו. יש להפועל רוב שפוי שמבין שעד כמה שזה בלתי נתפס, ההצלחה של המועדון עדיין יותר חשובה מכל אוהד, שחקן או מאמן.
ההנהלה. עם כל הכבוד לכך שהנהלת החירום הצליחה למכור כרטיסים לשער 8, הגיעה העת להבין שמועדון כדורגל מקצועני לא יכול להתנהל על ידי אוהדים. כן כן, תגידו לי גרמניה, תגידו לי ברצלונה. בסדר. בשביל הוויכוחים האלה יש בלוגים ורשתות חברתיות ושם כולם פפ גארדיולה. במציאות, צריכים לשלם משכורות, להשתולל על מאמן ולזרוק כיסאות בחדר הלבשה. במילים אחרות מדובר במקצוע. אם חיים רמון באמת עזב את הקבוצה לנפשה, הרי שכמו בכל דבר שנגע בחייו, את החורבות ייקח עוד שנים אם בכלל לתקן והכי גרוע, שימי שישי בצהריים מספקים את הרגעים הכי יפים של השבוע, ויהיה חבל לבזבז אותם בנסיעה על ואדי ערה.
הגרועה בכל הזמנים. תשובה חד משמעית עדיין אין לנו, אבל לא מופרך לטעון שהסגל הנוכחי בהחלט מתמודד עם התואר העלוב: הפועל תל אביב הגרועה בכל הזמנים. נמתין לסוף העונה כדי להסיק מסקנות.
עכו. וכמה מילים על המנצחת. בכניסה לעכו, תושב מקומי שממהר לתפוס חניה לא חוקית מקלל אותי. זו כנראה הקבוצה היחידה בישראל שיש לה יותר עובדי עירייה מאוהדים.
