יש רגעים בחייה של אומה הדורשים אחדות. והיום הוא רגע כזה. איראן מתקרבת לגרעין עם אור ירוק של הקהילה הבינלאומית, ואנחנו ממשיכים לעסוק בשאלה אם ראש הממשלה צריך או לא צריך לנאום בקונגרס, ומה יהא על היחסים בין אובאמה לנתניהו. וכי זאת השאלה?
הדבר האחרון שירושלים רוצה הוא מתיחות עם וושינגטון. הדבר הראשון שישראל רוצה הוא לפרק את איראן מכל המרכיבים שבהם היא מחזיקה ושיאפשרו לה - ביום הדין מבחינתה - להרכיב פצצה. זה כל הסיפור. הגיע הזמן שנדבר על המהות ושנפסיק לדבר על הדרך. סוגיית הגרעין האיראני לא צריכה להיות חלק ממערכת בחירות אלא קונצנזוס של כל מי שעתיד המדינה יקר לו.
זה למעלה משני עשורים שפרויקט הגרעין האיראני מלחיץ את כל ראשי ממשלות ישראל לדורותיהם. אני עדיין זוכר כיצד עם שובי מביקור ראשון ברפובליקה האיסלאמית של איראן באוקטובר 1993 שמעתי מיועציו של ראש הממשלה דאז, יצחק רבין ז"ל, על הדאגה לנוכח פרויקט הגרעין האיראני. נתניהו לא המציא את הבעיה. איראן היא זו שהביאה אותה לעולם. נתניהו בא לוושינגטון כדי להציע פתרון. זה כל ההבדל. הבעיה היא העיתוי: בישראל יש בחירות, ובוושינגטון יושב נשיא שחושב קצת אחרת. בעיה לא פשוטה.
ההסכם המתגבש אמור להגביל את איראן ליכולת אזרחית בלבד, אלא שהאיראנים שיקרו לכל אורך הדרך מאז התקדמו עם הפרויקט שלהם בעידן של הרפובליקה האיסלאמית. הם הקימו אתרים והעשירו אורניום מבלי לספר, והם עדיין משקרים.
לא צריך להיות מומחה גרעין כדי לדעת כי הדרך מגרעין אזרחי לגרעין צבאי אינה גדולה, וכי המשטר רק צריך לרצות בכך, בעיקר אם הוא מזהה רפיון אצל אלה האמורים לפקח עליו.
ההסכם המתגבש גמיש, ולא רק גמיש אלא גם מוגבל בזמן. לכן עושה רושם שהסכם רע עתיד לצאת לאוויר העולם בסוף מארס, ואולי אפילו קודם לכן.
ההסכם יוליד לנו מציאות בלתי אפשרית: רפובליקה איסלאמית עם 6,500 צנטריפוגות, רפובליקה איסלאמית הרשאית להעשיר אורניום, רפובליקה איסלאמית המפתחת טילים בליסטיים, רפובליקה איסלאמית הקוראת להשמדת ישראל, רפובליקה איסלאמית מכחישת שואה.
הבעיה שלנו אינה האיסלאם, הבעיה שלנו היא המשטר האיראני. בעולם נורמלי לא מאפשרים מציאות שכזו. וזה עוד מבלי להזכיר שאנחנו מדברים על המדינה שהיום היא הספונסרית מספר אחת של הטרור.
מדינה שבכל נקודה בעייתית היום במזרח התיכון ניתן לראות את טביעות האצבעות שלה. ולה נותנים מפתח לגרעין?
עדיף היה שראש ממשלת ישראל ימריא לוושינגטון עם רוח גבית מצד יריביו הפוליטיים מבית. עדיף היה שראש ממשלת ישראל ינחת בוושינגטון ללא רוח נגדית מהבית הלבן.
אובאמה ונתניהו אולי לא מסכימים, אבל הם מנהיגים מדינות החולקות בריתות וערכים. הימים גורליים, לכן אין זה הזמן לחלק לאיראנים מתנות.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו