התקשורת הרבתה ללחוץ על ראשי המפלגות להשתתף במערכת הבחירות בעימות ייחודי. היא טרם השיגה את מטרתה העיקרית - מפגש טלוויזיוני בין בנימין נתניהו לבין יצחק הרצוג - אבל היום ייערך ניסוי יבש בהשתתפות ראשי שמונה המפלגות הבינוניות והקטנות. כצפוי, הטיל ערוץ 2 את עריכת הראיון על יונית לוי. היא מקצוענית ובעלת ידע.
נפל בחלקי להנחות לפני כ־19 שנים את העימות האחרון בין המועמדים לראשות הממשלה שמעון פרס ונתניהו (לאחר מכן ב־99' התנהל ויכוח דרמטי בהנחיית נסים משעל בין נתניהו לבין יצחק מרדכי, אבל לא בתנאי העימות הטלוויזיוני המיוחדים שהתגבשו לשידורים כאלה במערכות הבחירות). אילו נשאלתי הייתי מציע ללוי לנהל את הדיון לפי הכללים הישנים והשמרניים ההם.
אז נפגשו לימור לבנת וחיים רמון, ואני הייתי בתפקיד הזבוב על הקיר. הם קבעו כל דבר לבד מתוכן השאלות שנכתבו על ידי ואיש לא ראה בטרם הצגתי אותן למשתתפים במהלך ההקלטה. בכללים ההם נקבע מי יורשה להציג שאלה נוספת אחרי המרכזית, ומתי יתירו לצדדים להציק מעט איש לרעהו, ובעיקר נקבע משך הזמן לכל תשובה. כך הובטחו שני דברים חשובים המחריגים את העימות מכל דיון רב־משתתפים רגיל וסוער בטלוויזיה: כל מועמד יוכל לדבר ללא הפרעה, אבל לא יורשה לברבר. כל חריגה באורך התשובה נענתה בצלצול גונג צורב.
לכאורה הקצב יותר איטי. יותר משעמם. פחות מותאם לחוסר הסבלנות של הישראלי השכיח המבקש לצפות בקרב תרנגולים צרחני. ב־96' שאלתי את פרס אם אינו מבוגר מדי להתחיל בתפקיד ראש הממשלה ונאלץ הן להשיב והן לעשות כן במסגרת הזמן שהוקצה לו. כך גם נתניהו שנשאל על הקלטת הלוהטת. עימות כזה על כלליו השמרניים הייחודיים מתאים במיוחד למפגש זוגי בין ראשי המפלגות הגדולות. זו המסגרת הקרובה ביותר לנוהל הוויכוחים הטלוויזיוניים המקובל בבחירות לנשיאות בארה"ב, והועתק ממנה ברחבי העולם הדמוקרטי.
כל דיון כזה משפר את איכות המחלוקת שלמענה מקיימים מערכות בחירות. מועמד שנשאל בחיטין אינו יכול להשיב בשעורין, ולהפך. אך התקשורת הפריזה בחשיבותו של העימות. הרי בסופו של יום הוא בטל בשישים ברעש ובצלצולים ובפעלולים המלווים את בחירות 2015.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו