כאזרח ישראלי אני בוש ונכלם מיחס התקשורת כלפי ראש הממשלה בנימין נתניהו. קשה להאמין כמה רשעות, צביעות ורוע אפשר למרוח על דפי "ידיעות אחרונות", וכמה ציניות ושמחה לאיד אפשר לרכז אל תוך מבע של יונית לוי ופרשני ערוץ 2. העם היהודי לאורך שנים רבות התמחה בשנאת חינם. שנאה שלפני שנים שילמנו בגינה מחיר כבד שכלל אובדן עצמאות, חורבן בית מקדש וגלות. להווי ידוע שכל מי שזורע שנאה יקצור חורבן. חבל מאוד שהמטרה להפיל את הימין מקדשת כמעט את כל האמצעים.
התקשורת הפעילה לחץ מאסיבי על מבקר המדינה להקדים את פרסום הדו"ח לפני הבחירות. לאכזבת התקשורת, הוא סיפק רק חצי מתאוותם. הדו"ח מותח ביקורת על "מידתיות", אך אין בו המלצות פליליות: "במישור המשפטי־טכני לא היתה לכאורה חריגה מהנוהל", נכתב שם. ראש הממשלה אומר כי חלק גדול מהמסקנות כבר יושמו, ומתחייב ליישם את כולן. החומר שהעביר המבקר ליועמ"ש בנושאים שאינם נכללים בדו"ח, ומה שביקשה הפרקליטות לראות בעניין אחד שכן מופיע (החשמלאי), נמצא בידי הפרקליטות, שעליה לקבוע אם היתה שם איזו שהיא פגיעה בטוהר המידות עד כדי חשש למעשה פלילי.
ההליך מחייב זמן, אבל לתקשורת לוח זמנים משלה: מתוך רדיפה אישית שכמוה לא זכורה לי אלא מספרים שקראתי על תקופת הסזון, התקשורת דורשת מהיועץ המשפטי לפתוח מייד בחקירה פלילית. יש להודות על כך שבפרקליטות נמצאו אמש מי שאמרו, שעם כל הכבוד - היועמ"ש אינו עובד אצל התקשורת.
אפשר להבין את המניעים של עמוס עוז, א.ב יהושע, סמי מיכאל ותלמידיהם בהטפות נגד הימין. ברגעי חשבון נפש, הם גילו שעם רב נטש אותם, ואינו מגלה עוד עניין בחלומות על מזרח תיכון חדש, דו־קיום עם שכנים אלימים וחזרה לגבולות 67'. אנשי רוח שלא מצליחים לייצר סביבם משבי התייחסות נפגעים עד עמקי נשמתם, ממש כמו אדמו"רים שמתברר להם שלא נשארו חסידים. את הכעס והתסכול הם מוציאים נגד רוב העם, שלצערם אי אפשר להחליף אותו.
קשה מאוד להבין כלי תקשורת שכדי להתמודד עם הפסד ממון, השפעה וקוראים מוכנים להרוס את התשתית הבסיסית ביותר למדינה דמוקרטית. תשתית שקובעת כי את הנהגת המדינה מחליפים בבחירות דמוקרטיות ולא באמצעות יצירת הכפשות, רכילויות ושמועות שווא. עיתונאים שמשעבדים את הכוח העצום שניתן בידם בשירות עגל זהב הופכים להיות כוח להשחית.
מדינת ישראל ניצבת בפני אתגרים קיומיים. מלחמת העצמאות על זכות היהודים לחיות בביטחון ובשלום במולדת טרם הסתיימה. חבל שיש מי שבשביל בצע כסף מוכן לפורר את החברה הישראלית עד דק. אין עתיד יהודי ללא אופטימיות. רובו של עם ישראל מבין מצוין לאן התקשורת מנסה לדרדר אותו. אלפיים שנה חיכינו על מנת שנפסיק להיות קורבנות. אין ליהודים עניין לחזור ולהיות הפעם קורבנות של מו"לים תאבי כוח ועיתונאים להשכיר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו