חבל מאוד שוועדת הבחירות פסלה את מועמדותה של ח"כ חנין זועבי. דווקא היא, בהתנהגותה, תורמת מבלי משים למדינת ישראל במאבקיה בעולם. בכל מקום שבו מותקפת ישראל על היותה לא דמוקרטית, פוגעת בערבים ולא נותנת שוויון זכויות לאזרחיה הלא יהודים - מביאה זועבי תועלת בלתי רגילה. דבריה הקשים וקללותיה מצד אחד, וזכויותיה כח"כית ערבייה מצד שני, משתיקים חלק מהביקורת על ישראל.
השאלה היא אם דבריה גורמים לערביי ישראל לנקוט פעולות של ממש ואם ההסתה שלה מביאה להקצנה. תרשו לי לפקפק בכך. המיעוט הערבי בארץ חכם ומנוסה מכדי להיות מושפע מהפטפוט חסר הבסיס שלה. המיעוט הערבי אינו חבורה של חסרי דעת הלוקח את דבריה ברצינות, וקשה לחשוב על מישהו שנקט פעולה בגלל מה שאמרה. אין לזועבי השפעה על קבוצה גדולה כמו שיש למשל לשייח' ראאד סלאח, המוביל את התנועה האיסלאמית ועדת חסידיו שומעת לו. היא באמת מצויה בשולי החיים של ערביי ישראל ולמעט העצבים של כמה יהודים רגישים, היא לא משפיעה על כלום.
תנו לה לדבר, חבל להפסיד אותה במאבק על תדמיתה של ישראל. עדיף שתהיה ח"כית מאשר מי שהודרה משם ועל ראשה עטרת קדושה מעונה.
אבל ערביי ישראל צריכים לקבל התייחסות יותר רצינית, ללא קשר לאותה חברת כנסת. בתחומים שבהם יש פיגור באזורים שבהם הם חיים יש לתת להם יחס מועדף, כדי להתגבר על הפערים. מרגע שקבוצת מיעוט מסוימת היא חלק מאזרחי ישראל אי אפשר ואסור להפלותה לרעה, נהפוך הוא - יש להפלותה לטובה. עלינו, היהודים, להתרגל לכך שאנו הרוב במדינה, זאת מדינתנו, ואנו מארחים בקרבנו מיעוט שאולי אינו אוהב את המצב שהתהווה, אבל הוא חי כאן וצריך לאפשר לו לנהל את חייו כך שזכויותיו האישיות לא תיפגענה. גם לחלק מזכויותיו כקבוצה צריך לגלות רגישות, למשל בכתיבת מסמכי המדינה גם בערבית, ובוודאי נכון הדבר לשלטי רחוב ולשמות רחובות. אסור להדיר את ערביי ישראל מהציבוריות ולהקשות עליהם להסתדר ולהתערות בקרבנו. ההחלטה לגבי גברת זועבי היתה בכיוון הלא נכון.
עד עכשיו מפתיעים ערביי ישראל לטובה מבחינה זאת שהשתתפותם בטרור מועטה מאוד. סביר שבקרבם יש מי שמזדהה עם גורמי טרור כאלה או אחרים, אך הם נמנעים מלקחת חלק בביצוע הפעולות עצמן. זאת לדעתי תוצאה של הבנת המחיר האפשרי בהיבט האישי והקבוצתי, אך ככל הנראה גם תוצאה של הבנה שונה של המותר והאסור, גם מבחינה מוסרית. מבחינה זאת רובם שונים מהרוצחים האיסלאמיסטים השפלים ברחבי האזור. צריך לזכור זאת היטב כשדנים במצבם העכשווי של ערביי ישראל וכיצד לשפר את מערכת היחסים בינם לבין המדינה. רובם המוחלט לא מטפחים טרור ולא סייעו לטרור.
מדיניות הממשלה צריכה להיות ברורה: אפס פתיחות להשתתפות בטרור ומניעת הסתה לטרור גם במחיר פגיעה בחופש הדיבור. את המסיתים לטרור יש להעמיד לדין, אך את המותר והאסור בתחום זה יש להוציא מהעולם הפוליטי ולסמוך על המערכת המשפטית שתאזן נכון בין הצרכים השונים. לעומת זאת, יש להרחיב באופן משמעותי את ההשקעות בתשתית ובשאר צורכיהם. לערביי ישראל יש חיים לא פשוטים כמיעוט בקרב הרוב היהודי השולט במדינה, שהיא מכל בחינה מעשית מדינה יהודית או לפחות מדינת היהודים, וכך ראוי שתהיה.
צריך להקל עליהם, להיות נינוחים יותר בתגובות לתופעות מרגיזות אך חסרות חשיבות מעשית בקרבם, כגון סגנון הדיבור של זועבי ואף כמה ממעשיה. אין לתת להם זכויות כקבוצה אך יש להגן על כל זכויותיהם כפרטים ולהיות ערניים לגבי הצרכים המיוחדים שלהם בתחומי התרבות והשפה. עלינו, היהודים, להיות בטוחים יותר בעצמנו ולאפשר למיעוט להביע את דעתו ללא חשש, כל עוד אינו עוסק בטרור.
