עיתונאים ותחקירנים והיסטוריונים ומרצים למדע המדינה ימצאו עניין בשחזור הליכי ההדחה של חברי ועדת השיפוט בפרס ישראל, שנפתחה במשגה ונסתיימה בכי טוב.
יש עניין ציבורי וחשיבות ומציצנות ברצון לדעת מי נתן לבנימין נתניהו את עצת אחיתופל להחליף שני חברי ועדה. הרי זה כאילו יושב ראש איגוד הכדורסל היה יורד מהיציע למגרש להחליף באמצע התחרות שופט שנראה לו חלש מבחינה מקצועית. יש גם עניין לדעת אם הפרשה וספיחיה עד לסיומה בנקודת ההתחלה הועילה לנתניהו במערכת הבחירות או הזיקה.
יש פנים לכאן ולכאן. דעה אחת טוענת כי הציבור התומך בליכוד אינו מקבל בהבנה מצב שמנהיגו אינו מצליח לממש צעד שעליו גונן בשורה של הסברים, וזה מה שאירע לנתניהו; ויש דעה כי השיג את שלו בהעבירו מסר ימני לציבור הסופרים והיוצרים. רק סוקרים שיבחנו את התשובה לשאלות אלה בזמן אמת יוכלו לנפק תשובה.
מעניין לא פחות מה גרם להתערבות הנבונה של היועמ"ש. האם נתבקש? ואם כן - על ידי מי? האם במענה לפניית "התנועה לאיכות השלטון", שאיימה כי אם לא יוחזר המצב לקדמותו היא תעתור לבג"ץ? ואולי ביוזמתו? נושא לסימפוזיונים.
ויש גם מסקנה לגבי נתניהו וכל מי שיכהן בעתיד כר"מ ובתפקיד ביצועי בדמוקרטיה: כל אחד ללא הבדל מפלגה ותפקיד ומדינה חייב לזכור כי יש מונח ממשי ששמו "מגבלות הכוח".
עתה אוחה הקרע עם צלקת. נפתחה הדרך לשובם של חברי ועדות השיפוט. לא רק אבנר הולצמן ואריאל הירשפלד אלא גם מי שהתפטרו יחד עימם מתוך סולידריות נאה כנורית גרץ, גיל הראבן, יונה אליאן ואחרים; ויש גם מקום להחזיר על כנם את המועמדים - נשים כגברים - שהתפטרו. מי שייבחר יזכה לתשואות או לביקורת כבכל שנה.
זה לא יהיה בדיוק כבעבר. אז לא נודע מי המועמדים אלא רק מי הזוכים. אך זה פגם שהוא במסגרת "זוטי דברים". צריך לקוות כי כולם יחזרו ויכריעו ביושר וביושרה, וככל האפשר כאילו האירוע המביך לא התקיים. סוף טוב, הרוב טוב.
