שלב ההצלבה, 1998. מכבי ת"א מארחת את טימסיסטם בולוניה, ובדקה ה־22 נשרקת עבירה על גרגור פוצ'קה. הכרוז רפי גינת מזהה את גודל השעה ומנפק שאגה בפאתוס השמור לסלי ניצחון: "רנדי ווייט, עבירה ראשונה! ת'ירטין ילו, פירסט פאול!" הקהל נדבק בהתלהבות ופוצח בשירי הלל לשחקן.
ווייט, פורוורד רחב מימדים שזכה לכינוי "הבולדוג", לא בדיוק היה הזר הכי איכותי ששיחק במכבי ת"א, אבל אוהדי הניינטיז המתוסכלים התאהבו בו. היתה לו בעיה אחת: הוא לא ידע לשמור את הידיים לעצמו. ברוב הופעותיו באירופה, 22 מתוך 38, ביצע לפחות ארבעה פאולים.
כעת, באיחור אופנתי, נמצא היורש. אחרי פתיחת עונה סנסציונית בראיין רנדל חזר להרגליו הישנים. בקובנה הוא ביצע עבירה ראשונה כבר בהתקפה השנייה של ז'לגיריס, נגד ריאל הגיע לשתי עבירות בתחילת הרבע השני, ומול גלאטסראיי נזקפו לחובתו חמש עבירות ב־17 דקות. ממש כמו בעונת הבכורה שלו ביורוקאפ, 2010/11, כשרשם 4.2 פאולים לערב בהפועל ירושלים.
תגובת השרשרת לא איחרה לבוא, ובשלושת המשחקים האחרונים צנח הפורוורד המשובח ל־6.6 נקודות. על מכבי ת"א זה לא משפיע. היא לא מפסיקה לנצח, ומספר 7 דואג לבצע את הפעולות החשובות - דוגמת חסימה גורלית על ג'יימס אנדרסון בליטא וסל קריטי שהבריח לשש הפרש מול המדרידאים.
לאחר שהוכח שהוא לא על־אנושי, יש לרנדל הזדמנות להעלות מחדש את הגרף. הוא כבר פגש העונה פעמיים את אלבה ולהט: 23 נקודות בממוצע נגד האקסית, ורק 10.6 נגד היריבות האחרות; 5 מ־6 לשלוש מול הגרמנים, 0 מ־12 מול כל השאר; 2.5 אסיסטים ושני גגות על ברלין, 1.5 ו־1.1 במשחקים האחרים.
ואם הוא גם ישכיל לבצע עבירה ראשונה רק בדקה ה־22, אל תשכחו לקרוא לו בראיין רנדי.