זה לא היה המחזור של כמה ממאמני ליגת העל, ואין הכוונה לתוצאות שהם רשמו ולמקומם בטבלה אלא לתגובותיהם לאחר המשחק. הפוסט גיים הוא כידוע חלק בלתי נפרד מהמשחק עצמו, והדברים שנאמרו אחרי המשחקים שלשום עוררו אצלי כמה שאלות.
נתחיל בברק פלג, מאמן גלבוע/גליל, שיש לי הערכה עצומה לאישיות שלו. זה מה שאמר אחרי התבוסה הביתית לבני הרצליה: "אני מקריב המון בשבילם (בשביל השחקנים, א"ס) ואני לא תמיד מרגיש שאני מקבל בחזרה".
ברק, לא מעניין, בטח לא את השחקנים, כמה אתה מקריב בשבילם. לצפות מהם שייתנו על הפרקט כי אתה מקריב עבורם זה יותר מנאיביות.
השני הוא דן שמיר, מאמן הפועל אילת. זאת היתה תגובתו אחרי הזובור הפומבי שעשה לו היו"ר מוטי אמסלם (שהתנצל לאחר מכן): "זו לא הפעם הראשונה ולא האחרונה שזה קורה, שנינו אנשים עם אמוציות". קודם כל, שמיר מגלה נדיבות ולוקח על עצמו באופן לא ברור חלק מהאשמה, אבל זה צריך להיות משהו בסגנון "זה היה ונגמר, אבל אני לא מוכן שדבר כזה יקרה שוב".
גיא גודס, מאמן מכבי ת"א, התלונן על אגרסיביות יתר של מכבי חיפה. זה היה מעניין, כי מכבי ת"א עצמה לא ידועה כקבוצה מלטפת ולא ברור מדוע גודס ציפה שחיפה תבוא ולא תשחק חזק או שהיא תבוא להיכל על תקן להקת מעודדות.
אחרון הוא מאמן מכבי ראשל"צ, שרון דרוקר, שאמר אחרי ההפסד להפועל ירושלים: "ראשל"צ העונה היא קבוצה עם מעט אמצעים, למי שלא יודע היא נבנתה על הקשקש מבחינת הכסף".
ראשל"צ אמנם מוגבלת, אבל היה לה סיבוב ראשון מצוין עם אותו חומר השחקנים, כולל ג'רי סמית' ששוחרר. עם כמה שהיא מוגבלת, התקציב שלה דומה לעוד שבע קבוצות בליגה.
בתקופה הטובה התקציב היה דווקא סיבה לגאווה, ואחרי אחד הניצחונות אמר דרוקר: "אנחנו לא מאריות הליגה בתקציב, אבל כן מבחינת הרוח". אז קדימה שרון, תחזיר את הרוח.
מומלץ למאמנים: אתם עובדים כל כך קשה בהכנה למשחק, תוסיפו לזה גם הכנה מה צריך לומר אחרי שריקת הסיום.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
