מאבק הגנים: זה נוגע לכולנו

לראש העיר שלי אין ילדים קטנים. הוא לא שמע מהילד שלו שהיום הוא לא אכל כל היום, כי האוכל בגן לא טעים. הוא לא ראה ילדה מבוישת בתחתוניה המוכתמים, כי לא היה מי שינגב לה את הישבן. הוא לא גילה, להפתעתו, חבורות שהגיעו ממקור לא ידוע - כי שום גננת או סייעת לא יכולה לעקוב אחרי 35 ילדים בו בזמן.

הוא גם לא נדהם לגלות כי ילדיו בילו יום שלם בגן עם צוות זר, מכיוון שהיום הגיעו המחליפות של המחליפות, שמחר תתעופפנה לגן אחר ולא הספיקו ללמוד את שמות הילדים. יש, כמובן, עוד דוגמאות למצב החינוך בגני הילדים הממלכתיים, אבל בשורה התחתונה - קיים צורך בטיפול מיידי. יש לא מעט סוגיות הדורשות התייחסות - עדיין לא כתבתי מילה על הצהרונים, אך הנושא הבוער על סדר היום הוא עניין הסייעת השנייה לגילי 3-4.

קמפיין "טרום־טרום טראומה", הדורש להשאיר בגני העירייה את הסייעת השנייה, צובר תאוצה. בשל הבחירות הקרבות היעדרו של שר חינוך בפועל יוצר ואקום איום. בפועל, כרגע, האמונים על המצב בגנים, ומי שהכוח לשנות מצוי בידיהם, הם ראשי הערים. מרביתם מתקשים למצוא פתרון לבעיה הדחופה. רק יוצאים מן הכלל התגייסו ומצאו מקורות תקציביים כדי להשאיר את הסייעת הנוספת עד סוף השנה.

זוג העיניים של הסייעת הזו יכול להציל ילד מחבלה חמורה, היא שיכולה לגשת עם ילדכם לשירותים בשעה שהגננת עורכת את המפגש - והיא שמטפלת בילד בוכה, נזקק, עצוב או בודד; זו שבלעדיה 35 ילדים מקבלים פחות תשומת לב, הקשבה, יחס וטיפול מדי יום ביומו, בגילים הקריטיים להתפתחותם. זו שהיעדרה יהפוך את הגן ממקום בטוח יחסית למקום מסוכן לבריאותם הנפשית והפיזית.

אנשי החינוך הממלאים תפקידי מפתח בעיריות שכחו את החומר התיאורטי. זוכרים את מדרג הצרכים של מאסלו? ילד רעב, צמא או רטוב מצרכים לא יוכל להתרכז בתוכנית הלימודים וביצירתו של ביאליק, עד שצרכיו הפיזיים יסופקו. זוכרים את הצורך להשתייך? מוכר לכם המונח "אווירה כיתתית"? ומה בדבר כבוד עצמי? ופיתוח סקרנות ומוטיבציה? כל אלו אינם מושגים ריקים. ילדים מותשים, עייפים, רעבים ורצוצים לא יוכלו לקבל את התנאים הנאותים להתפתחות תקינה.

ראשי ערים אוהבים להתהדר בנתוני הבגרויות, אבל עוד לפני כן כדאי שיזכרו מי תמך בהם ומי הושיב אותם בלשכותיהם השקטות, הרחק מהמולת גני הילדים. אנחנו, ההורים. דור של אבות נודניקים ואימהות מודאגות, ולהפך, הרוצים לקבל את הטוב ביותר עבור ילדינו. לילדים שלנו בני 3-4 אין כושר הביטוי כדי למחות על עוול שנעשה להם, אז אנחנו התגייסנו לעשות זאת בשמם. הם קטנים - והם זקוקים ליציבות, לאהבה, לחום ולחינוך.

בבקשה, אל תיקחו להם את הסייעת השנייה. שתי נשות צוות, מיומנות, מנוסות ואוהבות ככל שיהיו, מול 35 ילדים - זה פשוט לא כוחות. הגננת והסייעת שיישארו בודדות במערכה יפסידו. וההפסד יהיה כולו שלנו. ושל הילדים שלנו.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו