המסקנה המרכזית מבחינת הפועל ירושלים לפני שבוע הגביע בארנה היא שהקבוצה מוכנה רק לשלב חצי הגמר, ולא לגמר אפשרי מול מכבי ת"א. לא נראה שיש לה את האקסטרות כדי לנצח את הצהובים.
ירושלים הצליחה להרים את עצמה בזמן, לפני האירוע ההיסטורי שלה בשבוע הבא - חצי הגמר והגמר אצלה באולם. היא מחברת שלושה ניצחונות, חשוב מזה - שומרת, ליאור אליהו בכושר מצוין (והוא שומר) ודונטה סמית' נראה כמי שעבר את הגל הגדול ומשהו אצלו מתיישר בשפת הגוף.
ומסמית' לעוד שני סמית'ים, הפעם של ראשל"צ. ג'רמיס, סנטר לא טבעי, עשה אתמול בית ספר לג'וזף ג'ונס, הכניס אותו לבעיית עבירות והוציא אותו מהעניינים. ירושלים כבר לא תעשה שינוי בעמדות הפנים לפני הגביע, אבל אתמול הוכח שבשאלה מי צריך לעזוב בהמשך (אם תחליט על חילוף) - הוא או גפני? - אז התשובה היא ג'ונס.
גפני סובל מכך שהוא נאלץ לשחק בעמדה 5, אבל הוא מביא איתו בארגז הכלים הגנה, אנרגיה ורצון גדול. ירושלים היתה אתמול בפלוס 18 כשגפני היה על המגרש.
ולסמית' הנוסף, ג'רי. בכל פעם אני תוהה מה מרגיש שחקן שרוצים להחליף אותו ועולה למשחק בידיעה שאולי זה האחרון שלו: האם זה מתסכל אותו או גורם לו לשחק במוטיבציה גדולה יותר?
הרכז הוא שחקן איכותי, מוכח ועם רקורד שלא היה בתקופה טובה. כשהוא היה על המגרש אתמול, ראשל"צ ניצחה בחמש נקודות, לעומת מינוס 14 כשהוא על הספסל. סביר להניח שהיא לא תמצא טוב ממנו. מולי קצורין יודע מה הוא עושה כשהוא לוקח אותו לברמרהאבן. האצבע כאן קלה על ההדק כשמדובר בחילופי הזרים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו