תוכנית יש, מאיפה יבוא הכסף?

המפלגות השונות שואפות, במסגרת מערכת הבחירות, להבטיח לציבור שירותים חברתיים טובים יותר, דוגמת שיפור במעמד הקשישים וסיוע לגני ילדים, ושירותי בריאות וחינוך טובים יותר. הכל חיוני ונחוץ, אולם מייד עולה השאלה מהיכן יגויסו המשאבים? ברור כי בתקופת בחירות מפלגות לא תצענה להעלות את נטל המס. מלבד העובדה שהצעה כזו תרתיע את הציבור - הרי העלאת מסים מורידה את רמת הצריכה של הציבור ופוגעת במוטיבציה לפתח ולבנות עסקים חדשים.

אם כך, איך יוצרים את המשאבים הנוספים לצורך השקעות טובות יותר בחברה? תוכניותיהן של מרבית המפלגות, ובייחוד זו של המחנה הציוני שנפרשה בהרחבה, מוכיחות כי הן משופעות בהבטחות לטובת הציבור. אפשר לומר כי ההבטחות של המפלגות כולן הן מיפוי מלא וכולל של כל הבעיות המרכזיות שאיתן התמודדו הממשלות בעבר: הורדת יוקר המחיה; דיור בר השגה לצעירים; השבת המשק למסלול צמיחה מואץ; תחבורה ציבורית טובה יותר; חיזוק ביטחון החוץ ואף חיזוק ביטחון הפנים, והמאבק בשחיתות במגזר הציבורי.

ההדגשים שונים. יש המתמקדות יותר בצד ביטחון המדינה, ואחרות שעיקר מצען הוא חברתי וכלכלי. אולם המכנה המשותף מציע לנו מדינה טובה יותר ושגשוג ופריחה אישית. ובשורה התחתונה, תמיד עוד כספים ועוד גידול בתקציב. אבל כשצריך להצביע על מקורות ההכנסה, המבוכה רבה. אין הן מצליחות בפועל להתמודד עם שאלה מרכזית זו, ובשל כך גם הבטחותיהן לשיפור המצב בחברה חסרות את מידת האמינות הדרושה לכך שהן אכן תמומשנה.

קשה קצת להבין מדוע המפלגות נמנעות מהצגת פתרון האמת: גיבוש תוכנית אופרטיבית בת מימוש, המצביעה בבירור כיצד אפשר להשיג יעד זה של גידול במשאבים ללא שיועלה נטל המס, ובשפה פשוטה: העלאת התוצר לנפש והתוצר הלאומי. במקום ללכת בדרך המלך ולהתבונן במשק כולו, שוב אנו שומעים על חדשנות, מונחים מלהיבים אך נעדרי ראייה משקית כוללת. גידול התוצר הלאומי הוא בר השגה, אם נגדיל את השתתפות האוכלוסייה בכוח העבודה כמהלך מרכזי. שיעור האבטלה בישראל הוא 6.3%, רמה שהיא נמוכה יותר מממוצע ה־OECD, העומד על 8.1%. אבל אסור שנתון זה יטעה. שיעור העבודה נמדד מול דורשי העבודה, ואם דורשי העבודה מעטים - אף שיעור האבטלה יורד. החשוב הוא שיעור ההשתתפות בכוח העבודה, שהוא בישראל 71.60% - כמעט שווה לממוצע ה־OECD, שעומד על 71.10%, אלא שאצלנו גם המשרתים בצה"ל כלולים בכוח העבודה.

כאשר נתניהו כיהן כשר האוצר הונהגה תוכנית ויסקונסין המצוינת, ששילבה במעגל העבודה אותו חלק מהציבור שפיתח אורח חיים כרוני של אי־עבודה, אולם תוכנית זו בוטלה מחמת תפיסה סוציאליסטית פסולה שהשתלטה אז על הכנסת, וחייבים להחיותה. כמו כן, ביכולתנו גם להעלות את גיל הפנסיה לרמות סבירות המתחשבות בהתקדמות הרפואה, במצבם הבריאותי של מרבית התושבים ובעלייה בתוחלת החיים. 

העלאת התוצר לנפש לרמה הממוצעת של מדינותה־OECD תוסיף לתוצר הלאומי שלנו 45 מיליארד שקלים. במונחי מסים, קרוב ל־10 מיליארד שקלים; יעד מרכזי זה, שהוא בר השגה, חסר במצעי המפלגות.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו