יצחונה בבחירות של מפלגת "סיריזה" השמאלית-קיצונית עלול לגרור את יוון לתוך בוץ טובעני ועמוק עוד יותר מזה שהייתה שקועה בו עד כה. המתווה הכלכלי שהוצג על ידי המפלגה במערכת הבחירות, כולל ההתנגדות להפרטות, לצמיחה ותמיכה בהגדלת גירעונות תקציביים. אם המתווה הזה אכן ייושם הוא מבטיח כמעט בוודאות פשיטת רגל למשק היווני, ומבלי שיוכל לסמוך, כמו בעבר, על עירוי דם כספי ממדינות אירופה האחרות או מגופים פיננסיים בינלאומיים.
יכול להיות כמובן, שהמציאות תעשה את שלה וש"סיריזה" תצטרך לקפל במהירות את דגליה האדומים הבוהקים ולהבין שאין מנהלים משק של מדינה בדרכי אלכימייה (כפי שאגב גם שמאלני "המחנה הציוני" מתכוונים לעשות). אך הנושא איננו רק כלכלי, שכן בינתיים הממשלה החדשה "הצליחה" לקומם נגדה את אירופה וארה"ב גם בתחום המדיני והביטחוני. למחרת מינויו לתפקיד ראש הממשלה הודיע מנהיג "סיריזה", אלכסיס ציפרס, שיוון מתנגדת להטלת סנקציות חדשות על רוסיה, בגלל מהלכיה באוקראינה.
שר האנרגיה שלו הדגיש שהממשלה מתנגדת עקרונית ומעשית לחרם הכלכלי של האיחוד האירופי על רוסיה בהוסיפו ש"אין לנו חילוקי דעת עם רוסיה והעם הרוסי". ייתכן אמנם, שהעמדה הלעומתית ההתחלתית הזאת בעניין הסנקציות על רוסיה משמשת לממשלת יוון החדשה כמהלך פתיחה למשחק השחמט עם גרמניה ויתר מדינות אירופה, על מנת להשיג תנאים נוחים יותר ל"תספורת" על חובותיה ולקבלת סיוע כלכלי חדש.
אך בחוגי המודיעין המערביים גורסים, שהמניעים של הממשלה החדשה עלולים להיות אף יותר מרחיקי לכת, דהיינו לתפוס מקום טוב באמצע בין המערב למזרח, כפי שנהגו בתקופת המלחמה הקרה מדינות מסוימות, שהגדירו את עצמן "בלתי מזדהות". "מלחמה קרה" של ממש אמנם עדיין אין, אך העימות המחריף בין רוסיה, בתגבור חלקי של סין — למערב כנראה שאיננו חזיון חולף. לכן הדאגה שבלב המדינאים והממונים על הביטחון במערב היא אמיתית וממוקדת.
בברית הצפון אטלנטית מודאגים גם מדליפת מידע סודי ורגיש לכיוון הרוסי, ואולי אף לכיוונים אחרים. ואולי, לא כצעקתה — כלומר שאנחנו עדים, מן הסתם, לעוד ריקוד יווני מסורתי שבו רקדניו נעים לסירוגין קדימה ואחורה, שכן בסופו של דבר, יוון התרצתה ובכל זאת הצביעה בעד הסנקציות נגד רוסיה.
ישראל, שקשריה עם יוון משחקים בשנים האחרונות תפקיד יותר ויותר חשוב בתחומים רבים לרבות הביטחוני, גם על רקע התקררות היחסים עם תורכיה, איננה יכלה להיות אדישה למתרחש. מצד אחד, ה"השמלה" הפוליטית ביוון אמנם איננה חייבת להתבטא בהכרח בשינוי יחסיה המדיניים, הביטחוניים והכלכליים עם ישראל, מה גם שהמכנה התורכי המשותף לשתיהן פועל לטובת השארת רמת היחסים על כנן.
גם בעניין הגז הטבעי יש, כידוע, אינטרסים משותפים שכוללים את קפריסין היוונית, ופועלים לטובת יוון. בנוסף, ישראל, למרות היותה חלק מהמחנה המערבי, רחוקה מלהיות ראש-חץ במסע האירופי נגד רוסיה בנושא אוקראינה. אדרבא, היא הציעה את שירותי התיווך שלה בעניין זה. אך מצד שני, בממשלה החדשה באתונה שותפה גם "מפלגת היוונים העצמאיים", שמנהיגה פאנוס קמנוס שר הביטחון החדש, תפקיד שכולל, כמובן את מערכת היחסים ההדוקה בין צה"ל לצבא היווני.
שיתוף הפעולה הזה התבטא לאחרונה בנימה אנטישמית כלפי יהודי יוון, מדינה שעל-פי סקר של "הליגה נגד השמצה" ממילא זוהתה כמדינה האנטישמית ביותר במערב. הנטייה הזו עלולה לגבור הן על רקע המצוקה הכלכלית והן מפני שגם במדינות אירופיות אחרות השמאל הפוליטי הוא החממה העיקרית לאנטישמיות ולאנטי-ישראליות. יש לקוות שאחרי הבחירות בישראל, ראש הממשלה נתניהו ושר החוץ, שימונה על ידו יתפנו לטפל בשימור היחסים החשובים עם יוון — חרף המצב הבעייתי החדש.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
