1. כלל ידוע בתורת המשחקים (כלומר, משחקי הכדור) הוא שאין רעב יותר מזה שהפסיד בגמר, אבל ליורוליג יש כלל משלה: אלופות מכהנות לא מפסידות בבית לסגניות שלהן. בעשור האחרון הצליחה רק פיינליסטית אחת לגרד ניצחון חוץ מול מחזיקת הגביע, וגם היא נזקקה להארכה בדרך לשם.
לסגנית הזו קראו מכבי ת"א, ולא היתה לה שום כוונה לצרף חברה למועדון הבלעדי שלה. רק לפני שבועיים התרגש גיא גודס אחרי המשחק מול ברצלונה והכריז ש"זה הניצחון הגדול ביותר בקריירה שלי כמאמן". עכשיו הוא כבר צריך לחשב מסלול מחדש, כי בארסה ירדה למקום השני בדירוג הפרטי שלו.
2. "הוא לא שווה את הכסף, הסנטר היווני הזה", תמיד אמרו עליו המקטרגים. "לשלם כל כך הרבה בשביל לקבל כל כך מעט? גם ככה את רוב המשחק הוא יעביר על הספסל ויחזיק את הריאה".
ובכן, הסנטר היווני הזה כבר אינו סופוקליס שחורצאניטיס. בעבר, כששיחק באולימפיאקוס, הוא חזה מקרוב ביאניס בורוסיס הופך לכוכב מיליונר שכולם רודפים אחריו. אבל מאז הכל התהפך.
14.3 נקודות, 7.3 ריבאונדים ובסך הכל מדד 16.3 יש לסופו במשחקי הבית בטופ 16; בורוסיס תקוע בשלב הזה על 4.8 נקודות, 2 ריבאונדים ומדד 4. ולחשוב שהיווני של מכבי משתכר בערך מחצית מהיווני של ריאל מדריד. הוא גדולה, הוא חזקה.
3. עונת 1998/99 היתה האחרונה של גודס כשחקן במכבי, והראשונה של פיני גרשון כמאמן הקבוצה. מתחת לסלים התמרפק אז ויקטור ג'ו אלכסנדר, שבערוב ימיו כונה "שודד בטרנינג" על ידי הקואוץ'. אז אתמול, ג'ו אלכסנדר צעד לקו העונשין והבטיח את הוויקטורי.
לפחות הספרדים יכולים להירגע. פאבלו לאסו, שמנהל את המשחק כמו אחמ"ש בתחנת מוניות, יספיק להגיע הערב למשמרת שלו. מישהו צריך טקסי לפיינל פור במדריד?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו