הקלאסיקו של היורוליג

ריאל מדריד היא שיאנית הזכיות במפעל (8), אבל מאז שז'ליקו אובראדוביץ' אימן אותה ב־1995 וברשותו היה הקו הקדמי הטוב ביותר אי פעם ביבשת (ג'ו ארלאוקאס וארווידאס סאבוניס), היא לא זכתה בגביע. מאז שפאבלו לאסו מאמן אותה מקיץ 2011 היא הקבוצה שמשחקת ברוב העונה את הכדורסל היפה ביבשת תוך כדי שמירה על 40-60-80 (אחוזי הקליעה מהקו, משתיים ומשלוש), אולם משש האליפויות שחולקו מאז (שלוש בספרד ושלוש ביורוליג) היא זכתה רק באחת. 

ללאסו יש נסיבות מקלות כמו הוויתור של הנהלת המועדון על אנטה טומיץ' ("לא יכולנו לשלם לו את מה שרצה", אמר לי לפני כשנה רפאל רויאן, מהנהלת המועדון הכי עשיר בעולם) והעזיבה של ניקולה מירוטיץ', הפאואר פורוורד הטוב ביותר ביורוליג בשנתיים האחרונות, לשיקגו בולס מהאן.בי.אי. אבל לאסו יצר שיטה של תבניות (חמישיות קבועות פחות או יותר ברבעים שונים), לאו דווקא לפי היכולות של השחקנים בערב נתון. 

קשה להבין איך סרחיו רודריגס, שאראס הספרדי, רכז שהוא עונג צרוף של כדורסל, עולה רק לקראת סוף הרבע הראשון ולעיתים יושב גם בכל הרבע השלישי על הספסל. בגמר במילאנו סרחיו יול שיחק 36 דקות ולא קלע נקודה, אבל רודריגס לא ראה מגרש ברבע הראשון והשלישי. נשגב מבינתי כיצד ג'ייסי קרול, שמול מכבי ב־2012 וב־2013 קלע 14 מ־20 משלוש (70 אחוזים), מקבל אשראי מצומצם.

המפתח לניצחון על ריאל עובר ביתרון בעמדות 1 ו־5. קאזאן, מלאגה וברצלונה, שניצחו את ריאל בחודשיים האחרונים, עשו זאת בעיקר בזכות הרכזים שלהם ומכך שריאל אינה פיזית וחסרת נוכחות ברחבות בעיקר בהגנה. דיאור פישר סיים מול הבלאנקוס עם 25 נק' ופראן ואסקס הגיע ל־22. יהיה מעניין לראות הערב כמה אנרגיות נשארו לג'רמי פארגו אחרי שני משחקים מתישים השבוע, ואם הבצקת בשריר הירך תפריע לאלכס טיוס. 

לפני כשנה מכבי עשתה בית ספר מבחינת ההגנה וניהול המשחק לריאל והשאירה אותה שלוש פעמים מתחת ל־78 נק'. סופו במדריד, טיוס בת"א ושניהם במילאנו הפכו את יואניס בורוסיס ומרכוס סלוטר לאבק. 

מסקרן לדעת אם לאסו למד לעצור את החגיגה בגבהים, ומצד שני אם יש למכבי תשובה מול המטאדור הספרדי, פיליפה רייס, שעולה בחמישייה והוא גם ריבאונדר ההתקפה הכי טוב בטופ 16. מכבי מול ריאל בדרך כלל זה הקלאסיקה האירופית במיטבה. אל תחמיצו.

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו