עם תום מלחמת העולם השנייה, רוב העולם שמח בניצחון בעלות הברית. אך היהודים ששרדו - לא יכלו לשמוח. הם התאבלו על משפחותיהם ועל קהילותיהם, הם היו מצולקים מחוויות השואה הנוראות שחוו על בשרם, ועשויים היו להפוך לנוקמים נואשים ומרירים; ועם זאת, באופן ראוי לציון, הם לא הפכו לנוקמים. למעשה, רובם המכריע של ניצולי השואה עשו את ההפך: הם בחרו בתקווה.
רוב ניצולי השואה בחרו להכות שורשים חדשים בארץ אבותיהם, ארץ ישראל, ארץ לידתי, שבה הצטרפו לישות יהודית פעילה ועצמאית שהתקיימה עוד לפני השואה. בכל מקום על פני כדור הארץ שאליו הגיעו, הפגינו ניצולי השואה את מחויבותם המחודשת לחירות האנושית ולאמונה באדם.
בעשורים שחלפו מאז אביב 1945, חלקים גדולים של האנושות החלו בהדרגה לתפוס את השואה כאירוע המהווה נקודת ציון מרכזית בציביליזציה המודרנית. גם אזורים ותרבויות שלא היו קשורים במקור לאירועי השואה, מוצאים אותם מחייבים ובעלי משמעות. אבל מדוע? מדוע מסרבת השואה להפוך להיסטוריה? מדוע היא נשארת כה רלוונטית לאנשים כה רבים ושונים?
רצח עם וזוועות אנושיות נוראות אחרות קרו לפני השואה, ולצערנו הרב, גם אחרי השואה. לא זהותם היהודית הספציפית של הקורבנות היא שמקנה לשואה את משמעויותיה האוניברסליות. לעומת זאת, מה שמהדהד בעוצמה כה רבה בקיומנו המודרני והפוסט־מודרני הן הקלות והמהירות המזעזעות שבהן הצליחו מבצעיה של השואה והאידיאולוגיה שלהם. עד היום אנו נאבקים על מנת להבין: איך יכלה קידמה אנושית בת מאות שנים לחולל זוועות איומות כאלו?
החברה המודרנית משלה את עצמה במחשבה שקידמה טכנולוגית הולכת יד ביד עם קידמה מוסרית. למרבה הצער, אין זה נכון. מטרתם של הנאצים היתה להשמיד לחלוטין את העם היהודי, והם השליטו משטר טוטליטרי וחסר רחמים שנהגה במוחותיהם של אנשים משכילים והוצא לפועל על ידי חברה גרמנית מתקדמת מבחינה טכנולוגית.
לא סביר שהמנטליות הרצחנית שביטאו והוציאו הנאצים לפועל תישנה בצורתה ההיסטורית המדויקת. בימינו רוע הרסני, הכולל אנטישמיות מרושעת, מופיע מחדש בהקשרים שונים ובאידיאולוגיות שונות. אידיאולוגיות אלה שוללות זכויות אדם וכבוד אנושי בדרכים ובנסיבות מסוכנות אחרות. לנוכח מציאות זו, אני שואל: איך אנו יכולים להבטיח שערכי מוסר יהיו מהותיים בחיינו ככל שהטכנולוגיה ממשיכה ומשתכללת?
אני מחנך ומורם של מחנכים אחרים. עם שותפים ועמיתים בינלאומיים מלמד יד ושם אלפי מחנכים מרחבי העולם בנושא השואה לשאוב תובנות עכשוויות מקורותיה של השואה. הם לומדים שנוסף על הזוועה העצומה הגלומה בה, התקיים בשואה גם מאבק דרמטי על רוח האדם. היהודים לחמו על שימור אנושיותם על ידי מעשי סולידריות רבים מספור, סיוע הדדי והתנגדות פיזית, תרבותית ורוחנית; וחסידי אומות העולם, למרות מיעוטם המספרי, בחרו בגבורה לסכן את עצמם בנסותם להציל יהודים.
דמויות מופת אלה, המעניקות השראה, מסייעות למחנכים ללמד על אודות אחריותנו לפעול כסכר בפני שנאה ואלימות חברתית, לזהות גזענות, שנאת זרים ורדיפה ולהילחם בהן - בגלוי וביעילות. עולמנו מוכה כיום בעימותים אכזריים על שליטה ועל משאבים. בצל עימותים אלה אנו יכולים וחייבים לחנך את הדור הבא של אזרחים ומנהיגים לבחור להתנהג באופן אתי ואנושי.
אני קורא לעמיתיי המחנכים בכל פינה בעולם לשאוף בנחישות לקדם את מאבקנו המתמשך למען מוסריות אנושית. למין האנושי תמיד יש אפשרות בחירה. אפשרות זו, שמודגשת בספר דברים, היא נצחית: "רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע... וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ".
הכותב הוא יו"ר יד ושםטעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו