היוזמה הסעודית מ־2002, שהפכה במארס באותה שנה ליוזמת הליגה הערבית כולה, לא היתה סעודית באמת. היא נולדה במהלך ראיון שהעניק יורש העצר הסעודי דאז, עבדאללה בן עזיז, לבעל הטור של ה"ניו יורק טיימס", תומאס פרידמן, ונכתבה על ידי שר החוץ הירדני דאז, מרואן מועשר (שכיהן קודם לכן כשגריר ארצו בישראל).
זה היה חודשים מעטים לאחר אירועי 11 בספטמבר. סעודיה היתה אז בעין הסערה: ארה"ב של הנשיא ג'ורג' בוש הבן, ולא רק היא, הפנו אצבע מאשימה לדיקטטורה ההלכתית, שחלק נכבד ממתאבדי היום ההוא היו נתיניה, ותבעו ממנהיגיה רפורמות דמוקרטיות. מתקפת הדמוקרטיה של הנשיא בוש תפסה את עבדאללה בהפתעה. הוא נחשב לאדם פתוח יותר מן המלך החולה, והמערב תלה בו תקוות לשינוי. אבל הרפורמות שעליהן חשב עבדאללה לא היו הופכות את ממלכת ימי הביניים של סעודיה לשום דבר הדומה למדינה מערבית מודרנית, ולא היה ספק ליורש העצר בן ה־77 כי היענות להתפרצות הדמוקרטית של בוש תהיה סוף בית סעוד.
הרעיון להוביל מהלך פורץ דרך בתחום המדיני דווקא נראה לעבדאללה מוצא סביר מן הביקורת המתעצמת על משטרו, ולכן היה מוכן לרעיון הבלתי צפוי של תוכנית שלום, שהמסר האמיתי שלה אינו הסעיפים השונים, שאין בהם חידוש של ממש, אלא עצם הרעיון שעל פיו שלום בין ישראל לשכנותיה יביא לנורמליצזיה מלאה בין מדינות ערב לישראל. לעומת המצב שהתרחש ב־1978, כאשר כמעט כל ארצות ערב ניתקו את יחסיהן עם מצרים, לאחר שזו חתמה איתנו על הסכמי קמפ דיוויד, ובירת הליגה הערבית הועברה מקהיר לתוניס, אמרו הפעם מדינות ערב את ההפך: נורמליצזיה תמורת שלום.
אחת הטענות החוזרות של הימין בישראל היתה שהבעיה המרכזית של ישראל מול העולם הערבי אינה, ולא היתה מעולם, הסכסוך הישראלי־פלשתיני, אלא אי נכונות מדינות ערב להכיר בה. מה שקרה ב־2002 היה אמור לספק הוכחה כי לא כך הם פני הדברים, או שהעולם הערבי אכן שינה את דעתו, והוא מוכן לפתוח איתנו דף חדש. אלא שאריאל שרון, שהיה אז ראש הממשלה, ואשר לא עלה בדעתו לעמוד בציפיות הליגה הערבית (שהתייחסו, בין השאר, לגבולות 67', לחלוקת מזרח ירושלים ולפתרון מוסכם לבעיית הפליטים), לא קפץ על היוזמה כמוצא שלל רב; הפיגועים נמשכו אז במלוא עוזם, ולכן היה לו קל, יחסית, לזלזל במהפך הזה. עבדאללה הסתפק בכך שהוכיח לאמריקנים את מתינותו ולא עשה שום מאמץ רציני, גם כאשר הוכתר למלך, לקדם את היוזמה החשובה הזו.
עתה, לאחר מותו של המלך, השאלה אינה אם המלך סלמן יקדם את היוזמה (הוא לא יעשה זאת). השאלה היא אם תהיה בישראל ממשלה שתראה בה אינטרס אמיתי מבחינתנו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו